פרשנות מצטטת על בראשית לב:כו

ויתחנן לו. כשאמר לו לא אשלחך כי אם ברכתני (בראשית ל״ב:כ״ז) המלאך היה מבקש ממנו הנח לי עכשיו סופו של הקב"ה ליגלות עליך בבית אל ושם ימצאנו ושם ידב' עמנו והוא ואני נסכים לך על הברכות שבירכך יצחק ואותו מלאך שרו של עשו היה והיה מערער על הברכות:

ולהורות על מעלת יעקב בהשגה זו בין בהווה בין בעתיד. אמר ויעל מעליו אלהים במקום אשר דבר אתו. כי לא היל"ל אלא ויעל מעליו אלהים. ולכן כתב הרב הגדול ז"ל איני יודע מה מלמדנו. והנראה כי זה הפסוק מורה על מעלת השגת יעקב. לפי שידוע כי שאר הנביאים מלבד מרע"ה היתה השגתם באספקלריא שאינה מאירה. ולכן לא היתה השגתם שלימה אלא ברעש ובקולות. כמו שקרה ליחזקאל ולישראל במתן תורה. עד שלסבת זו לפעמים היו זעים וחרדים ונבהלים ומתנועעים ממקום למקום. כמו שאמר במתן תורה וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק. ואמר בדניאל וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו אתי לא ראו את המראה אבל חרדה גדולה נפלה עליהם. ואמרו ז"ל מי הם אלו האנשים חגי זכריה ומלאכי. ואין לתמוה על זה כי דניאל לא היה נביא ולא חרד. והם היו נביאים וחרדו. לפי שלפעמים צורף גדול אחד יתמה ויחרד כשיראה לנפח אחד עושה מחט ברזל אחד. לפי שאינו אומנותו. וכן דניאל היה אומן במראה הזאת שהוא כמו חזיון. והאחרים היו נביאים והיו תמהים וחרדים שלא היתה אומנותם. ואפי' רבי עקיבא אמרו עליו כשהיה מתפלל היו מניחים אותו בזוית זו ומוצאין אותו בזוית אחרת מרוב התבודדתו וממוראו של שכינה. אבל משה רבינו עליו השלום שהיתה נבואתו באספקלריא המאירה לא היה מתפעל ולא היה מתנועע. אלא כאשר ידבר איש אל רעהו. ויש בזוהר ודבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו. בלי זיע וחרדה ובלי התפעלות בגופו ובדעתו. בענין שמיד שב אל המחנה כאלו לא נדבר עמו. ואף יהושע נערו ותלמידו לא ימיש מתוך האהל בזמן הדיבור. ולא היה מתפעל ממנו. אבל שאר הנביאים היו מתפעלים ומתנועעים ממקום למקום ממוראו של שכינה. ולכן אמר ביעקב עליו השלום ויעל מעליו אלהים במקום אשר דבר אתו. להורות על מעלתו שהורגל בנבואה פעמים שלש. כאומרו ויאמר אלהים אל יעקב קום עלה בית אל. וכתיב וירא אלהים אל יעקב עוד. וחזר ואמר ויאמר לו אלהים וחזר לומר ויאמר לו אלהים אני אל שדי. עד שלרוב הרגלו בנבואה לא היה מתפעל וזע וחרד ומתנועע ממקום למקום. אלא במקום אשר דבר אתו אלהים עלה מעליו אלהים ולא במקום אחר כשאר נביאים. ולכן אמרו שופריה דיעקב כעין שופריה דמשה. ואמרו שראוי היה יעקב שתנתן התורה על ידו אלא שלא הגיע הזמן. ולכן תמצא שכתב בכאן ויצב יעקב מצבה במקום אשר דבר אתו מצבת אבן מה שלא כתב במקום אחר. להורות לשם על השגתו ומעלתו. ולא די זה אלא שקרא למקום אשר דבר אתו אלהים בית אל. מוכן לכל השגה כאלו היה בית אל. וזה השם נשאר לעולם על מעלתו. וזהו ויסעו מבית אל ותלד רחל ותקש בלדתה. להורות כי לא שלו ולא שקט אלא בכל מסעיו היו ייסורין באין עליו מלבן ומעשו ומדינה ומדבורה. וזה האחרון הכביד בעוד כברת ארץ לבא אפרתה מתה רחל ולא נתנו לו מקום להכנס לעיר. וכל זה לטובתו ועל פי הדיבור כמאמרם זכרונם לברכה ברחל. וכן דבורה לכפר על מעשה שכם. וכל זה לפי שלא נתן מקום ליצר הרע לשלוט עליו כדכתיב וירא כי לא יכול לו. אבל נגע בבת עינו היא רחל. ולכן כתיב ותקש בלדתה כי קושי הלידה בא מצד הדין שנקרא אבן ומכשול. ולכן נקרא מושב היולדות אבנים ומשבר שמצד אבן נגף בא. ולכן צותה תורה שבר תשבר מצבותיהם. ואמר בצאת נפשה כי מתה. להורות על מעלתה שבעת יציאת נפשה וצערה קראה שמו בן אוני בן צערי בן אבלי וראתה ענין פלגש בגבעה. וכל העתידות של שבט בנימין כמו שפירשתי בפרשה של מעלה. ואמר ויצב יעקב מצבה על קבורתה. להורות שראה יעקב שהדבר היה מאת השם יתברך שתהא עזרה לבניה דכתיב קול ברמה נשמע וכו'. ולכן הציב עליה מצבה. ולהורות שענין קבורה זו היתה לעתיד. אמר היא מצבת קבורת רחל עד היום הידוע יום הגאולה:

איתא בס' הפליאה שלע"ל יבא מלאך שנקרא גדיאל קרא בחיל וכן אמר (דניאל ד) גודו אילנא וקצצו ענפוהי שזה נאמר על ו' של עשו שיש לו עוד אות אחת משמו ית' ולע"ל יקצצו ממנו (שם) ברם עקר שרשוהי בארעא שבקו אז נשאר מן עש"ו (ישעיה נ) ע"ש יאכלם ואז יהיה (שם י) כמסוס נוסס לדעתי אליהו הוא מתושבי גד רמז יעקב עליו (בראשית מט) ג"ד גדוד יגודנו והוא גדי"אל יגוד עקב של עשו היא הו' שבסוף שמו ולכן נטל אליהו ו' משמו שהוא בסוף ונתן ליעקב משכון שהוא ינוד העקב לע"ל ויאמר לע"ל גודו אילנא ונמצא שע"ז א' עשו לאביו (שם כז) ויעקבני זה פעמים כי שני פעמים לקח את חלקי את בכורתי לקח על אות י' שהוא כפלים מן ה' שהוא עו"הז ועו"הב בי' ועתה לקח את ברכתי הן הן ו' ברכות של ברכת כהנים אמור להם מלא בו' כי בג' פסוקים ו' ברכות ז"ש ויעקבני זה פעמים (שם) וישטום עשו וגו' על אלו הב' אותיות קדושות ועל אלו הב' אותיות (שם לב) ו"ישלח יעקב מלאכים וגו' (שם) ו"י אבק איש עמו עד שהודה לו על הברכות והוא צולע על ירכו שעד היום יש לעשו הו' שהוא ירך (שם) ותקע כף ירך יעקב בזוהר בכל אתר דאי' כף היא י' וסי' כף אחת הוא עשרה זהב כי הי' הוא בשמו של יעקב אבל הירך בעצמו שהוא הו' עדיין רפויה בידינו והוא צולע עליו ועשו א' ליעקב (שם לג) יש לי רב אחי על ו' של שם קאמר שהוא ארוך לקבל י' שהוא זעיר עשו נקרא גדול ע"ש זה האות ויעקב נקרא קטן ע"ש שאחז בי' שהוא הקטן שהוא עו"הב והשיב יעקב (שם) יעבר נא אדוני לפני עבדו עד אשר א"ב"א א"ל א"דנ"י ש"עיר"ה ס"ת אלי"ה כי כבר נתן לי אליהו משמו ו' למשכון שיבא ויקרא בחיל גודו אילנא וגו' אכי"ר. או על סוד ירך זה שהוא ו' של ה' שבשעת הגלות ו' של ה' שניה של שם נסתלקה ונשארה ד' ועל זה הירך צולע יעקב דאי' בי' (שם כז) הו"ה גביר לאחיך וכשנלקחה הירך נשתייר הו"ד (איכה א) נתנני שממה כל היום דו"ה שהודי (דניאל י) נהפך עלי למשחית ונעשה מן הו"ד דו"ה וכן קרני הו"ד של משה משם יניקת כל הנביאים כמ"ש (במדבר כז) ונתת מהודך עליו והמלאכים קראו תגר (תהלים ח) תנה הודך על השמים לכן נטל אליהו ו' של שמו ונתן משכון ליעקב ה"פ שלע"ל (איוב מא) אחד באחד יגשו ומקבילות יהיו הל"ול א"ות באות (תהלים מו) י"י צבא"אות עמנו (שמות ח) ושמתי פדת בין עמי חסר כתיב כי אות ו' הוא חסר והשכינה דלה וענייה ולע"ל (ישעי' נד) הרחיבי מקום אהלך (מלכים א ה) ותרב חכמת שלמה שתהיה סיהרא במילואה ומן ד' כשתבא אות ו' בתוכה נעשה ה' (שמות ח) למחר יהיה ה"אות הזה (תהלים פו) עשה עמי או"ת לטובה (שמות לא) בני ובין ישראל או"ת הוא לעולם שיהיה ה' מלאה כבראשונה:

ותקע נפשה מהם. שמרד בהם יהויקים וצדקיהו, ותקע אשלוקי"ר בלע"ז, ותקע כמו (בראשית ל״ב:כ״ו) ותקע כף ירך יעקב הוקעה. לשון חבור ותקיעת עץ בארץ הוא וכן בהשתלפו מן הארץ יפול בו ל' קעייה כאשר תאמר ותשרש שרשיה (תהילים פ׳:י׳) לשון קליטה ובכל תבואתי תשרש לשון עקור וכן בסעיפיה פוריה (ישעיהו י״ז:ו׳) ל' ענפים ומסעף פארה (שם י) לשון קוצץ ענפי העץ ופארותיו: