פרשנות מצטטת על בראשית לב:כז

ויתחנן לו. כשאמר לו לא אשלחך כי אם ברכתני (בראשית ל״ב:כ״ז) המלאך היה מבקש ממנו הנח לי עכשיו סופו של הקב"ה ליגלות עליך בבית אל ושם ימצאנו ושם ידב' עמנו והוא ואני נסכים לך על הברכות שבירכך יצחק ואותו מלאך שרו של עשו היה והיה מערער על הברכות:

כי אם הרוה, אא"כ הרוה, כמו לא אשלחך כי אם ברכתני (בראשית ל"ב כ"ז), והטעם לא ישובו מי הגשם והשלג לעלות השמימה בעננים, אא"כ תחלה הרוו את הארץ והכינוה לילד ולהצמיח (ר' יוסף קמחי); ורד"ק וגיז' פירשו אלא ירוה את הארץ, כלומר ושמה לא ישוב לעולם, אלא ירוה את הארץ (וכן דעת בעל הטעמים), וא"כ ירוה היל"ל לא הרוה; ומלת נשיאים היא ראיה שהיו יודעים כי האידים מתנשאים מעל הארץ ועולים השמימה. (ועיין מה שכתבתי בבראשית א' ו').

וַיְשַׁלַּח אֶת אֶחָיו. פְּטָרָן וְנָתַן לָהֶם רְשׁוּת, כְּמוֹ "שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר" (בראשית לב:כז), "שַׁלְּחוּנִי וְאֵלְכָה לַאדֹנִי" (בראשית כד:נו).

ועצת מלאכיו. מלאך אחד אמר ליעקב ישראל יהיה שמך (בראשית לב) וקיימתי דבריו אף כאן אקיים עצת נביאי האומר על ירושלים תושב: