פרשנות מצטטת על בראשית לד:יג

וַיַּעֲשׂוּ גַּם הֵמָּה בְּעָרְמָה כְּמוֹ שֶׁעָשׂוּ בְּנֵי יַעֲקֹב בְּעָרְמָה (בראשית לד) וּבַחֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם שֶׁהָיָה חִוִּי, וְיוֹשְׁבֵי גִּבְעוֹן מִן הַחִוִּי הָיוּ, כְּמוֹ שֶׁאָמוּר בָּעִנְיָן.

שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים יֹאמַר בַּעֲלֵי אַחְוָה, כִּי יֵחַם לִבָּם עַל אֲחוֹתָם. יְלַמֵּד עֲלֵיהֶם זְכוּת, כִּי בְּקִנְאָתָם עַל הָאַחְוָה עָשׂוּ מָה שֶׁעָשׂוּ, לוֹמַר שֶׁאֵין רְאוּיִים לְעֹנֶשׁ גָּדוֹל, וְלֹא הַחֵטְא רָאוּי לִמָּחֵל, כִּי הוּא חָמָס. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי, שֶׁאָמַר כִּי שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים גְּמוּרִים, דּוֹמִים וּמִתְאַחִים זֶה לָזֶה בַּעֲצָתָם וּמַעֲשֵׂיהֶם. וּכְבָר פֵּרַשְׁתִּי (בראשית לד יג), כִּי יַעֲקֹב קָצַף עַל שִׁמְעוֹן וְלֵוִי בְּהָרְגָם אַנְשֵׁי הָעִיר בַּעֲבוּר שֶׁעָשׂוּ חָמָס, כִּי הֵם לֹא חָטְאוּ לָהֶם כְּלָל וּבָאוּ בִּבְרִית וְנִמּוֹלוּ, וְאוּלַי יָשׁוּבוּ אֶל ה' וְיִהְיוּ כֻּלָּם בִּכְלַל אַנְשֵׁי בֵּית אַבְרָהָם, וּמִן הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן. וְעוֹד חָרָה לוֹ, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ כִּי בַּעֲצָתוֹ נַעֲשָׂה הַדָּבָר, וְיִהְיֶה חִלּוּל הַשֵּׁם שֶׁיַּעֲשֶׂה הַנָּבִיא חָמָס וָשֹׁד. וְזֶה טַעַם בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי הִתְנַצְּלוּת שֶׁלֹּא הָיָה בְּסוֹדָם בַּעֲנוֹתָם בְּמִרְמָה, וּבִקְהָלָם לֹא נִתְיַחֵד כְּשֶׁבָּאוּ עַל הָעִיר וַהֲרָגוּם. וְלָכֵן יְקַלֵּל אַפָּם וְעֶבְרָתָם. וְכֵן תִּרְגֵּם אוּנְקְלוֹס: "בְּרָזֵיהוֹן לָא הֲוָת נַפְשִׁי בְּאִיתְכַּנֹּשֵׁיהוֹן לִמְהָךְ" וְכוּ'.

עכשיו הוא משמע תלינו את אחרים. פירוש כי "תלינו" פעל עומד, כי "וילן העם על משה" (להלן יז, ג) הוא פעל עומד, "וילינו עליו את כל העדה" (במדבר יד, לו) הוא פעל יוצא, וכדי שלא תפרש כאן "כי תלינו" כמו "וילן העם על משה" פעל עומד – בא בדגש, כדי להורות שהוא יוצא. כי הדגש משמש כן בכל מקום להוציא הפעלים, כמו "שכן" (להלן מ, לה) פעל עומד, "שיכן" (תהלים עח, ס) פעל יוצא. "טמא" (ויקרא יא, ד) פועל עומד, "טימא את דינה אחותם" (בראשית לד, יג) פעל יוצא. הרי כי בנין הדגש הוא יוצא לזולתו, וזהו מפני הדגש שבבנין, ולפיכך מורה הדגש להוציא הפעל: