פרשנות מצטטת על בראשית לד:כה

יום שלישי למילתו היה כו'. כיון דמשום זה נגלה אליו כדי לבקרו א"כ סברא הוא דביום ג' הוא נגלה אליו דאז הוא חולה ביותר כמו שנאמר (להלן לד כה) ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים: הרא"ם הקשה דאדרבה סכנה דביום ג' פחותה מסכנת ב' ימים הראשונים כדתניא בפרק ר"א דמילה (שבת קלד:) מרחיצין את הקטן וכו' וע"ש ומנ"ל לרב חמא בר חנינא שיום ג' למילתו היה דלמא ביום ב' היה נהי דביום ראשון לא היה מפני שהיה טרוד במילתו ובמילת עבדיו אבל מ"מ דלמא ביום שני היה וכו'. ונ"ל דלק"מ דע"כ לא פליגי אלא במילת קטן ואין ה"נ דבמילת קטן יום א' וב' יותר הם בסכנה מיום ג' דס"ל לת"ק דבשר של קטן סליק הייא ור"א אינו מחלק ומביא ראייה מן המקרא אע"פ שאין כ"כ ראי' לדבר זכר לדבר אבל במילת גדול כ"ע לא פליגי דיום ג' הוא יותר סכנה מיום ראשון ושני וכמו שהעיד הכתוב (שם) ויהי ביום השלישי וגו' ותרגום אונקלוס כד תקיפו להון כביהון וכדפירש הרמב"ם (בפי' המשניות שבת פי"ט מ"ג ד"ה בהיותם) כי הליחות נגרות ויורדת ומתהוה מהן חבורה וירבו המכאובות ואפשר דזה לא שייך בקטן שאין בו ליחות כ"כ אך סכנה דילי' היא המכה עצמה ומשום הכי יום ג' ליכא סכנה כולי האי כיון דסליק בשרו הייא משא"כ בגדול דמתחלה אינן מתגברין ויורדין הליחות והמכה עצמה אין בו סכנה כיון שהוא בעל כח ויכול לסבול למכת חרב והוא דבר הנראה לעינים והמפורסמות אין צריכין ראיה: ונ"ל לתרץ כדק"ל (יו"ד סי' שלה) דאין נכנסין לבקר את החולה בב' ימים הראשונים. [נח"י]: הרא"ם הקשה דבב"ר (מח יב) אמרו לושי ועשי עוגות הדא אמרה ערב פסח היה וכן לקמן (יט ג) ומצות אפה פי' הרב פסח היה וכו' ואם כן ע"כ לומר דהב"ר ס"ל דהביקור היה ביום המילה שהוא בט"ו בניסן ורבי חמא ס"ל דהביקור היה בי"ז בניסן. ויש לתמוה על הרב שהביא אגדות חלוקות וכו' והאריך שם ולא נהירא וכו' ע"ש. לכנ"ל פשוט הוא דכ"ע ס"ל דהמילה היתה בי"ב בניסן והביקור היה בט"ו בניסן והשריטה בכותל היה בט"ז בניסן כשאמר לו הקב"ה למועד אשוב אליך (להלן פסוק יד) ואע"ג דלמועד הזה נאמר ביום המילה וביום הביקור נאמר סתם למועד ולא נאמר הזה מ"מ הואיל והרב פי' שם במועד שקבעתי לך אתמול איכא למימר נמי איפכא דכשאמר לו ביום המילה למועד הזה נתכוין ליום הביקור וכן פי' הרב לקמן (כא ב) למועד אשר דבר אתו אלהים וע"ש:

וּמַה שֶּׁאָמְרוּ (ב״מ פו:) יוֹם שְׁלִישִׁי לְמִילָתוֹ הָיָה כוּ׳, נִרְאֶה שֶׁבַּעַל מִדְרָשׁ זֶה סוֹבֵר שֶׁאַבְרָהָם נִמּוֹל בְּיוֹם כִּפּוּר, כְּמוֹ שֶׁלָּמְדוּ (בפרקי דרבי אליעזר כט) מִן פָּסוּק ״בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה״ (בראשית יז:כו). וְאִם כֵּן, עַל כׇּרְחֲךָ לֹא נִרְאָה אֵלָיו ה׳ בְּיוֹם רִאשׁוֹן לְמִילָה, כִּי אַבְרָהָם עָשָׂה סְעוּדָה לַמַּלְאָכִים וְהֶאֱכִילָם וְגַם בְּנֵי בֵיתוֹ בִּשְּׁלוּ וְעָשׂוּ מְלָאכָה בַּיּוֹם הַהוּא, שֶׁהֲרֵי לְמַאן דְּאָמַר פְּרוֹס הַפֶּסַח הָיָה וְהֶאֱכִילָם מַצּוֹת, אִם כֵּן וַדַּאי לֹא רָצָה לְהַעֲבִירָם מֵעַל מִצְוַת ה׳, וְאִם תֹּאמַר שֶׁיּוֹם זֶה הָיָה יוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, מִכׇּל מָקוֹם הֲרֵי אֵין מְבַשְּׁלִים בְּיוֹם טוֹב לְצֹרֶךְ גּוֹי. וְהוּא הָיָה מְסֻפָּק שֶׁמָּא הֵם עַרְבִיִּים, וְאֵיךְ בִּשְּׁלוּ לָהֶם וְאֵיךְ הֶאֱכִילָם, כִּי שֶׁמָּא הֵם צַדִּיקִים? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁבְּיוֹם רִאשׁוֹן לַמִּילָה לֹא נִגְלָה אֵלָיו ה׳. וְאִם כֵּן קָשֶׁה, לָמָּה לֹא נִגְלָה אֵלָיו בְּיוֹם רִאשׁוֹן? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁלְּפִי שֶׁעֲדַיִן אֵין הַכְּאֵב גָּדוֹל כׇּל כָּךְ, וְאִם כֵּן גַּם בַּשֵּׁנִי לֹא נִגְלָה אֵלָיו, כִּי אִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, כִּי אָז הַכְּאֵב גָּדוֹל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (בראשית לד:כה) ״וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים״. אֲבָל מִסְּבָרָא הָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁגַּם בְּיוֹם רִאשׁוֹן בִּקְּרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַכְּאֵב גָּדוֹל כׇּל כָּךְ, אֶלָּא מִמַּה שֶׁיּוֹם רִאשׁוֹן הָיָה יוֹם כִּפּוּר אוֹ פֶּסַח, אָנוּ לְמֵדִין שֶׁהִקְפִּיד דַּוְקָא עַל יוֹם שֶׁהַכְּאֵב גָּדוֹל בּוֹ בְּיוֹתֵר.

עוֹד יִרְצֶה לוֹמַר וַיֵּרָא אֵלָיו – פֵּרוּשׁ: לְצָרְכּוֹ שֶׁל אַבְרָהָם בָּא הָאֱלֹהִים, וְכָאן רָמַז מַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לְבַקְּרוֹ. וְזֶה לְשׁוֹן רַבּוֹתֵינוּ בְּמַסֶּכֶת בָּבָא מְצִיעָא (פו:): אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא יוֹם שְׁלִישִׁי לְמִילָתוֹ הָיָה וּבָא ה׳ וְשָׁאַל בּוֹ, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. וְצָרִיךְ לָדַעַת טַעְמוֹ מִי הִגִּיד לוֹ כִּי יוֹם שְׁלִישִׁי הָיָה, וְאִם מִמַּה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (בראשית לד:כה) ״בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם״ וְגוֹ׳, וַהֲלֹא מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת (דף קלד) מַשְׁמַע בְּפֵרוּשׁ כִּי יוֹם רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי הוּא מְסֻכָּן יוֹתֵר מִיּוֹם שְׁלִישִׁי. וַהֲגַם שֶׁחִלֵּק שָׁם בֵּין גָּדוֹל לְקָטָן, שֶׁהַגָּדוֹל לֹא סָלִיק בִּשְׂרָא הַיָּיא, זֶה דַּוְקָא לְעִנְיַן יוֹם הַשְּׁלִישִׁי, אֲבָל יוֹם רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי לַכֹּל הוּא מְסֻכָּן בְּיוֹתֵר מִיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי.