פרשנות מצטטת על בראשית לה:ה

וַיִּסָּ֑עוּ וַיְהִ֣י ׀ חִתַּ֣ת אֱלֹהִ֗ים עַל־הֶֽעָרִים֙ אֲשֶׁר֙ סְבִיבֹ֣תֵיהֶ֔ם וְלֹ֣א רָֽדְפ֔וּ אַחֲרֵ֖י בְּנֵ֥י יַעֲקֹֽב׃

רמב"ן

למען אנסנו הילך בתורתי אם ישמרו מצות התלויות בו שלא יותירו ממנו ולא יצאו בשבת ללקוט. לשון רש"י. (רש"י על שמות ט״ז:ד׳) ואיננו נכון, אבל הוא כמו שאמר (שם טז) המאכילך מן במדבר אשר לא ידעון אבותיך למען ענותך ולמען נסותך להטיבך באחריתך, כי נסיון הוא להם שלא היה בידם מזון, ולא יראו להם עצה במדבר רק המן, שלא ידעו מתחלה, ולא שמעו מאבותם, ויורד להם דבר יום ביומו וירעיבו אליו, ועם כל זה שמעו ללכת אחרי השם לא לחם: וככה אמר להם עוד (שם ח ב) וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה' אלהיך זה ארבעים שנה במדבר למען ענותך ולמען נסותך לדעת את אשר בלבבך התשמור מצותיו אם לא, כי היה יכול להוליכם בדרך הערים אשר סביבותיהם והוליכם במדבר נחש שרף ועקרב (שם טו), ושלא יהיה להם לחם רק מן השמים דבר יום ביומו, לנסותם ולהטיב להם באחרונה, שיאמינו בו לעולם וכבר פירשתי ענין הנסיון בפסוק והאלהים נסה את אברהם (בראשית כב א). והרב אמר במורה נבוכים (ג כד) לדעת כל יודע ולנסות היש תועלת בעבודת האל ואם יש בה ספוק צורך אם לא. ואם כן היה ראוי שיאמר "למען ינסה לדעת": והנה לא הזכיר כאן דבר רק המן שהוא הלחם שהמטיר להם, אבל כאשר אמר להם משה (שמות ט״ז:ח׳) בתת ה' לכם בערב בשר לאכול ולחם בבקר לשבוע, ידענו כי הכל נאמר לו, אבל הכתוב יקצר בדברים הנכפלים בענין הצווי או בספור, כאשר הזכרתי לך פעמים רבים (לעיל ט יב, י יב, יא א) ופעמים לא יזכיר האחד כלל, דכתיב בפרשה הזאת (שמות ט״ז:ל״ב) זה הדבר אשר צוה ה' מלא העומר ממנו, ולא נכתבה הצואה כלל, וכן במקומות רבים: ועל דעת האומרים (הראב"ע) כי "לחם" כל מאכל, יתכן שיאמר הנני ממטירלכם לחם על המן ועל השלו, כי יתכן להם שאלתם ששאלו לחם ובשר, ומשה פירש שיהיה הבשר בערב לאכול והלחם בבקר לשבוע כדרך כל הארץ:
שאל רבBookmarkShareCopy

מצודת ציון

נחת. ענין פחד כמו ויהי חתת אלהים (בראשית ל״ה:ה׳):
שאל רבBookmarkShareCopy

צרור המור

שמעון ולוי אחים. בעצה אחת היו על שכם ועל יוסף. כלי חמס מכרותיהם נהגו בחמס בארץ מגורותם. וכן נהגו בכלי חמס וגזל על שמכרו ליוסף וזהו מכרותיהם. וכן רמז שאע"פ ששמעון ולוי היו אחים. שמעון פתה ללוי. כי לפי קדושתו של לוי לא היה ראוי לו להיות חרב צמודה במתניו. כי אין זה אומנתו אלא לעסוק בתורה דכתיב יורו משפטיך. אבל לא ספרא וסייפא וזה האומנות הוא כלי חמס לו. ואחר שהם עשו מה שעשו בשכם בלא עצתי. כדכתיב ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי והוא מיותר. אלא לומר שעשו זה בלא עצתו כאלו לא היו בניו. לזה אמר בסודם אל תבא נפשי. אחר שהם עשו בלא עצתי. ויצאו מן השורה. וזהו וברצונם עקרו שור אחר שנתרצה דעתם משכם שהרגו. עקרו את השורה שהרגו אנשי העיר בלי פשע וכו'. ורמז באומרו בסודם אל תבא נפשי. בסוד שניהם לא יבא אבל בסוד האחד שהוא לוי יבא. כאן נתן ללוי סוד התורה שנקרא סוד ה' ליריאיו. ובקהלם אל תחד כבודי. אבל בקהל האחד שהוא לוי יבא. זהו סוד הקרבנות שמקרב ומקהיל הדברים של מטה בשל מעלה. ומכאן נתן לו משה סוד התורה והקרבנות דכתיב יורו משפטיך ישימו קטורה באפך. וכל זה לפי שהפרידם יעקב זה מזה. ואמר ארור אפם כי עז כנגד יוסף אחיהם. ועברתם כי קשתה כנגד שכם. אחלקם ביעקב בענין שלא יהיו מחוברים. וכבר הארכתי בזה בלידת שמעון ולוי. ובזה הייתי מתנבא ואיני יודע בפרשת ויצא יעקב. ועכשיו זיכני השם ומצאתי מאמר אחד מסייע לדברי. שאמרו אחלקם ביעקב ברכו שיעמיד שמעון סופרים בבתי כנסיות ותלמידים וחזנים. ואפיצם בישראל בירך ללוי שיעמיד חכמים בבתי מדרשות מורים הוראות בישראל. ואין ואפיצם אלא לשון הוראה שנאמר יפוצו מעינותיך חוצה. וכן משה מברכו יורו משפטיך ליעקב. מלמד שעל פיהם יהיו כל ההוראות שנאמר ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע. ריבי פרה ועגלה ערופה ונגעי בני אדם ובתים ובגדים ע"כ יורה על מה שאמרתי. וכך אמרו שמשה כללו לשמעון בברכת יהודה באומרו שמע ה' קול יהודה. ואין שמע אלא שמעון שנאמר כי שמע ה' כי שנואה אנכי כדי שיתיר מיהודה משל לשור שעסקיו רעים וכו' מלמד שהתפלל משה על שמעון בצער את מעלה אותה מתוכה. ואל עמו תביאנו שקרבו עם יהודה שנאמר ויאמר יהודה לשמעון אחיו עלה אתי בגורלי וגו'. ידיו רב לו בשעה שנאמר ויקחו שני בני יעקב וגו'. ועזר מצריו תהיה שנאמר ויסעו ויהי חתת אלהים. ולפי שלא ברכו בפירוש לא העמיד שמעון שופט וכו' ע"כ. הרי לך מפורש שאף עפ"י שקנטרו יעקב. ברכו בתוך תוכחתו. וכן משה בירך לשמעון בתוך ברכת יהודה. והטעם לפי ששמעו תוכחת אביהם. ולכן תמצא שאמרו רז"ל שזכו אלו השלשה שבטים הראשונים להתיחס במצרים עם משה ואהרן. אמר רבי אלעזר אע"פ שקנטר יעקב שלשה שבטים הראשונים. לפי שקבלו תוכחת אביהם הוא מונה אותם לעצמם בספר ואלה שמות אצל משה ואהרן. שנאמר אלה ראשי בית אבותם בני ראובן וגו' ובני שמעון וגו' ואלה שמות בני לוי. ובתחלת הפרשה כתיב וידבר ה' אל משה ואל אהרן. ואחר כך אמר אלה ראשי בית אבותם ולבסוף ותלד לו את אהרן ואת משה הרי ראובן ושמעון ולוי מיוחסים באמצע לקיים מה שנאמר אוזן שומעת תוכחת מוסר בקרב חכמים תלין. עיין בלידת לוי ותראה דברים נפלאים:
שאל רבBookmarkShareCopy

רש"י

תחת גערה במבין. תחת זו טעמו למעלה בתי"ו מה שאין כן בכל המקרא לכך אני אומר שהיא שם דבר כמו חתת, וכן פירושו הכנעת גערה ניכרת במבין יותר ממאה מכות שמכין את הכסיל:
שאל רבBookmarkShareCopy

רש"י

אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו. באברהם כתיב (בראשית י״ב:י״ז) וינגע ה' את פרעה וכתיב (שם כ') ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה ויאמר לו הנך מת וגו' ביעקב כתיב ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלום הלילה (שם ל"ח) ויאמר לו השמר לך וגו' ועוד ביעקב שבאו אליו להרגו על שהרגו שכם וחמור וכתיב (שם ל"ה) ויסעו ויהי חתת אלהים ובספר (תהילים ק״ה:ט״ז) מפורש יותר כי המזמור אינו מסוים כאן כדכתיב התם ויקרא רעב על הארץ וגו' כדי להגלותם למצרים:
שאל רבBookmarkShareCopy