וַיִּ֤בֶן שָׁם֙ מִזְבֵּ֔חַ וַיִּקְרָא֙ לַמָּק֔וֹם אֵ֖ל בֵּֽית־אֵ֑ל כִּ֣י שָׁ֗ם נִגְל֤וּ אֵלָיו֙ הָֽאֱלֹהִ֔ים בְּבָרְח֖וֹ מִפְּנֵ֥י אָחִֽיו׃
ברית עולם
ואם אדונים אני וכו'. רש"י ז"ל לימדנו כי כל לשון אדנות כתוב לשון רבים (כמ"ש פרשת וישלח ע"פ כי שם נגלו אליו האלהים ע"ש):
ברכת אשר
"קום לך פדנה ארם בית בתואל" וגו'. "קום לך" לעומת "ברח לך" כלשון רבקה (כז, מג) שהרי היא ידעה, שיש כאן משום סכנה, ויצחק לא ידע. אבל דווקא משום ההבחנה בין שני הלשונות קשה, למה הכתוב משתמש אצל יעקב בלשון הליכה ולא בלשון בריחה, ראה פסוקים ה, ז, י. והרי יעקב ידע מפי אמו שעשו מתנחם להרגו, והוא ידע אפוא את הסיבה האמיתית לציווי אביו. ושאלתי את ר' יהודה קיל שליט"א בשעת עריכת פרק זה, ונראה אם יידרש לזה. (פ' תולדות תשנ"ו) ור' דעת מקרא (כז, מג) שאכן נדרש לזה ומפנה לפסוקים נוספים: להלן (לה, א): "לאל הנראה אליך בברחך מפני עשו אחיך". ושם (ז): "כי שם נגלו אליו האלהים בברחו מפני אחיו". וכן בהושע (יב, יג).
רש"י
את שבעת המזבחת. שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת עָרַכְתִּי אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא אֶת שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחֹת, אָמַר לְפָנָיו אֲבוֹתֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ בָּנוּ לְפָנֶיךָ שִׁבְעָה מִזְבְּחוֹת וַאֲנִי עָרַכְתִּי כְּנֶגֶד כֻּלָּן, אַבְרָהָם בָּנָה אַרְבָּעָה — "וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַה' הַנִּרְאֶה אֵלָיו" (בראשית י"ב), "וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה" וְגוֹ' (שם), "וַיֶּאֱהַל אַבְרָהָם" וְגוֹ' (שם י"ג), וְאֶחָד בְּהַר הַמּוֹרִיָּה; וְיִצְחָק בָּנָה אֶחָד — "וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ" וְגוֹ' (שם כ"ו), וְיַעֲקֹב בָּנָה שְׁתַּיִם, אֶחָד בִּשְׁכֶם וְאֶחָד בְּבֵית אֵל: