פרשנות מצטטת על בראשית לה:ט

וַיֵּרָ֨א אֱלֹהִ֤ים אֶֽל־יַעֲקֹב֙ ע֔וֹד בְּבֹא֖וֹ מִפַּדַּ֣ן אֲרָ֑ם וַיְבָ֖רֶךְ אֹתֽוֹ׃

אבן עזרא

וטעם הנני מפרך. על דעת הגאון שאמר לי השם הנני מפרך ובן לא נולד לי, רק מתה רחל, ועתה ידעתי, כי בעבור בניך הנולדים לך אמר הנני מפרך, וזה הפי' אין לו טעם וריח, כי מה הפרש בין בני יוסף ובין בני ראובן, ועוד כי בנימין נולד לו אחר זה הנבואה, והנכון בעיני שאמר, השם אמר לי, כי ארץ כנען תהיה לזרעי אחוזת עולם, ואני אתן לך בנחלת הארץ הבכורה, ויקחו אפרים ומנשה חלקם בארץ, כאשר יקח ראובן ושמעון שהם הגדולים מבני, ואשר תוליד אחרי אפרים ומנשה יקראו על שם אחיהם הנזכרים שירשו עמם בנחלתם, והמפרש שאמר ומולדתך על בני מכיר שיולדו על ברכי יוסף לא ישרו בעיני דבריו, כי מה טעם על שם אחיהם, ואם יטען טוען כי לא מצאנו ליוסף בנים אחרים, גם זו איננה טענה, כי יתכן שהי', ובעבור שירשו עם אחיהם לא הזכירם הכתוב ורבים כאלה:
שאל רבBookmarkShareCopy

רש"י

לתת להם ארץ כנען. לְאַבְרָהָם בְּפָרָשַׁת מִילָה נֶאֱמַר "אֲנִי אֵל שַׁדַּי וְגוֹ' וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ" (בראשית י"ז), לְיִצְחָק "כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם" (שם כ"ו), וְאוֹתָהּ שְׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם בְּאֵל שַׁדַּי אָמַרְתִּי לְיַעֲקֹב – "אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה וְגוֹ' וְאֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר וְגוֹ'" (שם ל"ה), הֲרֵי שֶׁנָּדַרְתִּי לָהֶם וְלֹא קִיַּמְתִּי:
שאל רבBookmarkShareCopy

רמב"ן

וַתָּמָת דְּבֹרָה מֵינֶקֶת רִבְקָה לֹא יָדַעְתִּי לָמָּה נִכְנַס הַפָּסוּק הַזֶּה בֵּין "וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם אֵל בֵּית אֵל" וּבֵין "וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד", וְהִפְסִיק בְּעִנְיָן אַחֵר שֶׁהָיָה בְּבַת אַחַת וּבְמָקוֹם אֶחָד, כִּי יַעֲקֹב בְּבֹאוֹ לוּזָה הִיא בֵּית אֵל בָּנָה מִזְבֵּחַ וְקָרָא לַמָּקוֹם אֵל בֵּית אֵל, וְנִרְאָה לוֹ הָאֱלֹהִים שָׁם וַיְבָרֶךְ אוֹתוֹ, וְלָמָּה הוּשַׁם הַכָּתוּב הַזֶּה בְּתוֹךְ עִנְיָן אֶחָד. וְהַקָּרוֹב מָה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (ב"ר פא ה) שֶׁיִּרְמֹז לְמִיתַת רִבְקָה, וְלָכֵן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא אַלּוֹן בָּכוּת, כִּי אֵין בְּכִי וַאֲנָקָה עַל הַמֵּינֶקֶת הַזְּקֵנָה שֶׁיִּקָּרֵא שֵׁם הַמָּקוֹם עָלָיו, אֲבָל יַעֲקֹב בָּכָה וְהִתְאַבֵּל עַל אִמּוֹ הַצַּדֶּקֶת אֲשֶׁר אֲהֵבַתְהוּ וְשָׁלְחָה אוֹתוֹ שָׁם וְלֹא זָכְתָה לִרְאוֹתוֹ בְּשׁוּבוֹ, וְלָכֵן נִגְלָה אֵלָיו הָאֱלֹהִים וּבֵרַךְ אוֹתוֹ לְנַחֲמוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְיִצְחָק אָבִיו אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם (בראשית כ"ה:י"א). וּבִשְׁנֵיהֶם אָמְרוּ חֲכָמִים (סוטה יד), בִּרְכַּת אֲבֵלִים בֵּרְכוֹ. וְסִיּוּעַ לָזֶה מַה שֶׁאָמוּר לְמַטָּה (בראשית ל"ה:כ"ז) "וַיָּבֹא יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק אָבִיו מַמְרֵא קִרְיַת הָאַרְבַּע", וְאִלּוּ הָיְתָה רִבְקָה שָׁם הָיָה מַזְכִּיר "אֶל אָבִיו וְאֶל אִמּוֹ", כִּי הִיא הַשּׁוֹלַחַת אוֹתוֹ שָׁם וְהַגּוֹרֶמֶת לוֹ כָּל הַטּוֹבָה, וְיִצְחָק בַּעֲצָתָהּ צִוָּה אוֹתוֹ לָלֶכֶת שָׁם. וְכָתַב רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ל"ה:ח'), וּלְפִי שֶׁהֶעֱלִימוּ אֶת יוֹם מוֹתָהּ שֶׁלֹּא יְקַלְּלוּ אוֹתָהּ הַבְּרִיּוֹת, כָּרֵס שֶׁיָּצָא מִמֶּנָּה עֵשָׂו, אַף הַכָּתוּב לֹא פִּרְסְמָהּ. וּמִדְרַשׁ חֲכָמִים הוּא (פסדר"כ זכור ד). וְהִנֵּה גַּם מִיתַת לֵאָה לֹא יַזְכִּיר, אֲבָל הַכַּוָּנָה לָהֶם מִפְּנֵי שֶׁהִזְכִּיר הַמִּיתָה בְּרֶמֶז וְתָלָה הַדָּבָר בְּמֵנִקְתָּהּ, וְכֵיוָן שֶׁדִּבֵּר בָּהּ לָמָּה הִסְתִּיר הָעִנְיָן וְלֹא גִּלָּהוּ. וְטַעַם הַקְּלָלָה אֵינוֹ מְחֻוָּר, שֶׁהֲרֵי הִזְכִּירוֹ בְּמִיתַת יִצְחָק (בראשית ל"ה:כ"ט), "וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עֵשָׂו וְיַעֲקֹב בָּנָיו". אֲבָל יִתָּכֵן לוֹמַר שֶׁלֹּא הָיָה לָהּ כָּבוֹד בְּמִיתָתָהּ, כִּי יַעֲקֹב אֵינֶנּוּ שָׁם, וְעֵשָׂו שׂוֹנֵא אוֹתָהּ וְלֹא יָבֹא שָׁמָּה, וְיִצְחָק כָּהוּ עֵינָיו וְאֵינֶנּוּ יוֹצֵא מִבֵּיתוֹ, וְלָכֵן לֹא רָצָה הַכָּתוּב לְהַזְכִּיר שֶׁיִּקְבְּרוּהָ בְּנֵי חֵת. וְכָעִנְיָן הַזֶּה מָצָאתִי בְּאֵלֶּה הַדְּבָרִים רַבָּה בְּפָרָשַׁת כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה [תנחומא תצא ד] אָמְרוּ, אַתָּה מוֹצֵא כְּשֶׁמֵּתָה רִבְקָה אָמְרִין מַאן יִפּוֹק קַמַּהּ, אַבְרָהָם מֵת, יִצְחָק יוֹשֵׁב בַּבַּיִת וְעֵינָיו כֵּהוֹת, יַעֲקֹב הָלַךְ לוֹ לְפַדַּן אֲרָם, יִפּוֹק עֵשָׂו רַשִּׁיעָא קַמַּהּ, וְיֵמְרוּן בְּרִיָּתָא לִיטִין בַּזְיָא דְּהָא כְּדֵין יָנְקִין. מָה עָשׂוּ, הוֹצִיאוּ מִטָּתָהּ בַּלַּיְלָה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה, לְפִי שֶׁהוֹצִיאוּ מִטָּתָהּ בַּלַּיְלָה לֹא פֵּרְשׁוּ הַכְּתוּבִים מִיתָתָהּ אֶלָּא מִן הַצַּד, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וַיִּקְרָא שְׁמוֹ אַלּוֹן בָּכוּת", שְׁתֵּי בְּכִיּוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ", מָה בֵּרְכוֹ, בִּרְכַּת אֲבֵלִים בֵּרְכוֹ, עַד כָּאן. וְהִנֵּה בַּעֲבוּר שֶׁהָיָה עֵשָׂו יְחִידִי בִּקְבוּרָתָהּ פָּחֲדוּ מִן הַקְּלָלָה וְלֹא רָאוּ שֶׁיִּהְיֶה לָהּ לְכָבוֹד, וְזֶה עִנְיַן הָרֶמֶז. וְהָיְתָה דְּבוֹרָה עִם יַעֲקֹב כִּי אַחֲרֵי שֶׁבָּאָה עִם רִבְקָה שָׁבָה לְאַרְצָה, וְעַתָּה תָּבֹא עִם יַעֲקֹב לִרְאוֹת גְּבִרְתָּהּ, אוֹ נִתְעַסְּקָה בְּגִדּוּל בְּנֵי יַעֲקֹב לִכְבוֹד רִבְקָה וּלְאַהֲבָתָהּ וְהָיְתָה בְּבֵיתוֹ. וְיִתָּכֵן שֶׁאֵינָהּ הִיא הַמֵּינֶקֶת שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (בראשית כ"ד:נ"ט) "וַיְשַׁלְּחוּ אֶת רִבְקָה אֲחֹתָם וְאֶת מֵנִקְתָּהּ", אֲבָל הָיְתָה מֵינֶקֶת אַחֶרֶת שֶׁנִּשְׁאֲרָה בְּבֵית לָבָן וּבְתוּאֵל, וְעַתָּה יָבִיא אוֹתָהּ יַעֲקֹב עִמּוֹ לְכַלְכֵּל אֶת שֵׂיבָתָהּ לִכְבוֹד אִמּוֹ, כִּי כֵן דֶּרֶךְ הַנִּכְבָּדִים לִהְיוֹת לָהֶם מֵינִיקוֹת רַבּוֹת, כִּי רָחוֹק הוּא שֶׁתִּהְיֶה הַזְּקֵנָה הַשָּׁלִיחַ שֶׁתִּשְׁלַח אִמּוֹ לְיַעֲקֹב כְּדִבְרֵי רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן:
שאל רבBookmarkShareCopy