וַיַּ֥עַל מֵעָלָ֖יו אֱלֹהִ֑ים בַּמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר אִתּֽוֹ׃
מלבי"ם
ויקרא וידבר מאהל מועד: מליצת לשון הקודש תציין תמיד מקום הדיבור בב' השימוש, לא במ"ם כמו "במקום אשר דבר אתו" (בראשית ל״ה:י״ג), "ה אלקינו דבר אלינו בחורב" (דברים א׳:ו׳). (אם לא כשיהיה המדבר ברשות אחר כמו "מן השמים דברתי עמכם" (שמות כ יט)). ולפי זה היה ראוי לאמר "וידבר באהל מועד", ומוכרח שהלשון מסורס ומה שכתוב "מאהל מועד" מוסב על פעל "ויקרא", כי מקום הקריאה יצוין תמיד במ"ם – "ויקרא מלאך ה' מן השמים" (בראשית כ״ב:י״א), "ויקרא אליו אלקים מתוך הסנה" (שמות ג׳:ד׳), וכן פירש הרשב"ם. וראיתי כי דרך רבותינו בסירוס כזה שנעתקה מלה אחת (הבאה לפרש פעל אחד שבמאמר ומקומה באמצע המאמר) אל סוף המאמר; ידרשוהו כאילו הוא נשוא המאמר בכללו כמו שדרשו (בספרא מצורע זבין פרשה א משנה ח, ובנדה דף נה) "זובו טמא" – למד על הזוב שהוא טמא שאחר שראוי לכתב "כי יהיה זב זובו מבשרו" וכתוב "כי יהיה זב מבשרו זובו" פירשו מלת "זובו" שהוא נשוא אל כל המאמר – אם זב מבשרו אז זובו טמא רוצה לומר, הזיבה טמא. וכמוהו תראה הבאתי דרושים רבים כאלה (בסימן יא) על "אדם כי יקריב מכם" ועוד במקומות הרבה. וכן דרשו פה; שמה שכתוב "מאהל מועד" הוא נשוא המאמר בכלל. רוצה לומר, מה שקרא-וידבר (היינו מה שהקדים קריאה לדיבור) היה תמיד "מאהל מועד", בכל עת שדבר עמו מאהל מועד. וז"ש בספרא (משנה ו) ומנין לכל הדברות שבתורה? ת"ל "מאהל מועד" (רוצה לומר שנכתב מסורס שלא במקומו להורות) כל שהוא מאהל מועד הקדים קריאה לדיבור, וממילא נדע כי היתה קריאה קודמת לכל דברות שבתורה כי מיום שהוקם המשכן לא נדבר עמו רק באהל מועד כמו שבאר הרמב"ן (ריש פרשת במדבר).
משכיל לדוד
ועמוק אין מראהו לא ידעתי פירושו. כוונת הרב ז״ל דאיכא למידק בלשון הכתוב דהול״ל ואין עמק מראהו א״נ ואין מראהו עמוק ואמאי כתיב בלשון מסורס ועמוק אין מראהו. ומתרץ דאי הוה כתיב ואין מראהו עמוק הוה משמע שאינו נראה עמוק כלל ואפ״ה והסגיר וליתא שאם אינו נראה עמוק כלל אינו נקרא נגע כלל ועיקר אלא צמח וא״צ הסגר מכל וכל וכמ״ש הרמב״ם בפ״א מהט״צ אלא הכא במאי עסקינן שנראה עמוק ואינו נראה באופן שאם נשאל לכהן יאמר לא ידעתי ושיעור לשון הפסוק כך הוא ועמוק כלומר והוא נראה עמוק. ושוב כתב אין מראהו וכו׳ כלומר ואינו נראה עמוק הא כיצד נראה ואינו נראה כדאמרן בזה הוא שכתוב והסגיר וזוהי כוונת רבינו באמרו לא ידעתי פרושו כלומר לא ידעתי הוי פירושו של לשון הכתוב. כך אני רגיל לפרש לשון רבינו בכל כה״ג שאין כוונתו להודיע צערו לרבים שלא ידע פירוש דבר זה שאם לא ידע הרי שתיקותו יפה מדיבורו. ועיין מה שכתבתי בס״פ תולדות בפ׳ אם יעקב ועשו ובפרשת וישלח על פסוק ויעל מעליו אלהים במקום וכו׳:
משכיל לדוד
אם יעקב ועשו איני יודע וכו׳ הקו׳ מבוארת וכבר הרגישו בה כל המפרשי׳ ז״ל דמה בא ללמדנו שאינו יודע אם לא ידע ישתוק ונלע״ד שכוונתו לפי שמרגיש מה בא הכתוב ללמדנו אטו עד האידנא לא ידעי׳ שהיתה רבקה אם יעקב ועשו ותירץ דהכתוב מספר שכך א״ל בפי׳ יצחק ליעקב אני שולחך אצל לבן ואתה בני השמר ממנו לפי שאיני יודע מה מעשיו והטעם שאיני יודע לפי שאין לי מאחותו אלא ב׳ בנים יעקב צדיק ועשו רשע וידוע שרוב הבנים דומים לאחי האם אך בשנים לא שייך רוב וזהו מה שמלמדנו הכתוב שכך א״ל יצחק איני יודע מה כלו׳ מה מעשיו ועמ״ש בס״ד בפר׳ וישלח בפ׳ במקום אשר דבר אתו ובפ׳ תזריע על פ׳ ועמק אין מראה: