בְּנֵ֣י לֵאָ֔ה בְּכ֥וֹר יַעֲקֹ֖ב רְאוּבֵ֑ן וְשִׁמְעוֹן֙ וְלֵוִ֣י וִֽיהוּדָ֔ה וְיִשָּׂשכָ֖ר וּזְבוּלֻֽן׃
כלי יקר
וְיוֹתֵר מִתְיַשֵּׁב עִנְיַן הַמִּסְפָּר לְפֵרוּשׁ רַשִׁ״י שֶׁפֵּרַשׁ ״וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר״, שֶׁיִּהְיֶה נִמְנֶה עִם שְׁאָר הַשְּׁבָטִים. וּמִדְּקָאָמַר ״מְתָיו״ מַשְׁמָע שֶׁמְּדַבֵּר בִּגְבָרִים הַרְבֵּה שֶׁיִּהְיוּ נִמְנִים עִם יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁיִּהְיוּ כָּל יִשְׂרָאֵל נִמְנִים לְאֵיזוֹ צֹרֶךְ. וְאָמַר יַעֲקֹב: ״הִנְנִי נוֹתֵן לְךָ הַשְּׂאֵת וְהָעֹז״, כִּי הַשְּׂאֵת עִנְיָנוֹ הַמִּסְפָּר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ״ (שמות ל יב), ״שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ״ (במדבר א ב), וְכֵן בְּכָל מָקוֹם נִזְכָּר הַמִּסְפָּר בִּלְשׁוֹן שְׂאֵת. וְאָמַר יַעֲקֹב: אַף עַל פִּי שֶׁמִּן הַדִּין הָיִיתָ רָאוּי לְיֶתֶר שְׂאֵת וָעֹז – רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁיִּהְיֶה לְךָ יִתְרוֹן עַל כָּל הַשְּׁבָטִים פִּי שְׁנַיִם כִּפְלַיִם בְּעִנְיַן הַשְׂאֵת וְהָעֹז, כִּי רָאוּי שֶׁיִּהְיוּ מִמְּךָ מְתֵי מִסְפָּר פִּי שְׁנַיִם עַל זוּלָתְךָ, וְכֵן יֶתֶר עֹז – הָיָה מִן הָרָאוּי לָתֵת לְךָ עֹז וְתַעֲצוּמוֹת יוֹתֵר מִכָּל הַשְּׁבָטִים, לִקַּח פִּי שְׁנַיִם בִּשְׂאֵת וָעֹז. אַךְ לְפִי שֶׁפָּחַזְתָּ כַּמַּיִם בַּחֵטְא שֶׁל בִּלְהָה, עַל כֵּן אַל תּוֹתַר לִהְיוֹת לְךָ יִתְרוֹן עַל אַחֶיךָ בִּשְׂאֵת וָעֹז. אֲבָל מִכָּל מָקוֹם גּוּף הַשְּׂאֵת וְהָעֹז אֲנִי נוֹתֵן לְךָ בְּמַתָּנָה, כִּי מִן הַדִּין הָיָה שֶׁהַחֵטְא יִגְרֹם שֶׁלֹּא יִהְיֶה לְךָ שׁוּם שְׂאֵת וָעֹז, אֲפִלּוּ שָׁוֶה לְאַחֶיךָ לֹא הָיָה לְךָ לִהְיוֹת. מִכָּל מָקוֹם הִנְנִי נוֹתֵן לְךָ בִּרְכָתִי שָׁלוֹם שֶׁיִּהְיֶה לְךָ שְׂאֵת וָעֹז שָׁוֶה לְאַחֶיךָ, אַךְ אַל תּוֹתַר לִקַּח יֶתֶר עַל אַחֶיךָ מִצַּד שֶׁהֶעָוֹן גּוֹרֵם לְךָ. וְנוּכַל לְפָרֵשׁ עִנְיַן הַשְּׂאֵת הַיְינוּ שֶׁיִּהְיֶה נִמְנֶה בְּמִנְיַן שְׁאָר הַשְּׁבָטִים, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י עַל ״וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר״ (בראשית לה כג), וְכֵן בַּפָּסוּק ״וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר״ (במדבר כו יד), וְהַכֹּל מְבֹאָר עַל דֶּרֶךְ אֶחָד.
פירוש מהרז״ו
זה מקדים לזה. שהיה לו לחשוב כמו שחשבם בראשית ל"ה כ"ג בני הגבירות תחלה וזהו שהשיב שלא יאמרו וכו' שמצד צדקתם וחכמתם כולם שקולים ושוים גם מצד שמורים על גאולת ישראל כנ"ל בסימן הקודם אין שייך בהם עיקר וטפל שכולם עקרים. ובאופן זה יש לקיים הגירסא הה"ד אר"י דסכנין שהוא שייך למעלה:
העמק דבר
בכור יעקב ראובן. לא מנה הכתוב כסדר בני יעקב כמו לעיל ל״ה. ולא מנה אלא בני ראובן בני שמעון. וא״כ למאי כתיב בכור יעקב ראובן ואפי׳ אם רצה הכתוב לייחס את ראובן הי׳ ראוי לכתוב בני ראובן בכור יעקב חנוך כמו שכתוב בפ׳ במדבר אלא יש בזה ענין שיבואר בזה כמה בלבולים בפרשה. היינו מה שמנה שלשים ושלש בני לאה. ולבסוף במקרא כ״ו מונה כל נפש ששים ושש. ואם בני לאה שלשים ושלש ש״ה ששים ושבע. גם בעיקר השלמה לשבעים נפש יש דעות שונות כידוע באגדה ובמדרש. והנראה דהבכורה נחשב לשנים מש״ה בהיותם יוצאים מא״י נחשב ראובן הבכור לשנים ובזה נשלם המנין של שלשים ושלש בני לאה ובבואם למצרים שהי׳ עיקר הנהגה ביד יוסף נחשב יוסף לשנים ובני לאה לשלשים ושנים וע״ע להלן ובריש ס׳ שמות א׳ ה׳ עכ״פ פי׳ הבאים מצרימה שמתחילים לבא מצרימה: