פרשנות מצטטת על בראשית לו:לא

אדם שת אנוש. עזרא כתב ספר היחס הזה על ידי חגי זכריה ומלאכי בתוך י"ח שנה שמאותו זמן שבא לירושלים זרובבל ויהושע הכהן בימי כורש הראשון עד שבא כורש בן אסתר והכל משום יחס דוד המלך, והלוים לשוערים ולשומרים ולמשוררים היאך העמידן דוד על מעמדם והכהנים למשמרותם, לפיכך יחסם מאדם ועד אברהם ולפי שהוצרך ליחס את אברהם הזכיר גם שאר העכומ"ז בניו ובני בניו ומשום בניו צריך ליחס שאר עכו"ם בני כנען להודיע היאך ירש אברהם את ארצם ומאחר שהוצרך להזכיר וליחס תולדות כנען הזכיר על גבם (תולדות) שאר עכומ"ז ומזכירם מעט מעט ומשליכם עד שהגיע לעיקר כדמפרש בבראשית רבה משל לאדם שהיה עובר ממקום למקום ונפלה לו מרגליות ועמד האדם וכבר בכברה העפר עד שמצא מרגליות כך אמר הקב"ה מה לי ליחס שם וארפכשד וכו' ותרח אלא למצוא לאברהם ומצאת את לבבו נאמן (לפניך) ומפני כבודו של יצחק יחס בני עשו וישמעאל ובני קטורה ומשליכן מעט מעט ומניחן ובני שעיר החורי מזכיר על כי בני עשו ירשום וגם ליחס תמנע שנעשית פילגש לבני אברהם להודיע שבחו של אברהם שהיתה בנות נשיאים ואלופים ורצתה להיות פילגש לזרע אברהם דכתיב ואחות לוטן תמנע (בראשית ל"ז) וכתיב ותמנע היתה פילגש (שם) אלא לפי שאמרה אם איני כדאי להנשא לו לאשה אהיה לו פילגש ועוד לכן יחס בני שעיר שהם היו אלופים ומלכים והר שעיר של שעיר היה ובאהבת יצחק נתנה הקב"ה לעשו דכתיב ובני עשו יירשום וישבו תחתם (דברים ב׳:י״ב) ולהודיע קיום דברי הקב"ה שאמר ליצחק להרבות זרעו ולהשליטו בכל ובשביל כבודו של יצחק כתב כמו כן אלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום וגומר (לקמן א'):

הוּא אֱדוֹם. אָמַר כֵּן שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּפָרָשָׁה זוֹ, לֶהֱיוֹת שֶׁנִּשְׁבַּע ה׳ לְאַבֵּד אֱדוֹם, לָזֶה הִזְכִּיר עֵשָׂו כִּי הוּא אֱדוֹם, וְהִזְכִּיר הָעִיר דִּכְתִיב (בראשית לו:ח) ״בְּהַר שֵׂעִיר הוּא אֱדוֹם״, אִם אֵינוֹ עִנְיָן לְעֵשָׂו תְּנֵהוּ עִנְיָן לָעִיר עַצְמָהּ. וְהִזְכִּיר בְּנֵי עֵשָׂו כִּי הֵם אֱדוֹם דִּכְתִיב (בראשית לו:יט) ״וְאֵלֶּה אַלּוּפֵיהֶם הוּא אֱדוֹם״, לוֹמַר כִּי כֻּלָּם יִדְלְקוּ בָּאֵשׁ שֶׁל בֵּית יַעֲקֹב לְצַד שֶׁכֻּלָּם נִקְרָאִים אֱדוֹם אֲשֶׁר נָתַן ה׳ לְיִשְׂרָאֵל, וְגַם עֵשָׂו עַצְמוֹ, וְהוּא רָמוּז בְּדִבְרֵי רַזַ״ל (תנחומא, צו; ירושלמי נדרים ג,ה) שֶׁאָמְרוּ עָתִיד עֵשָׂו לְהִתְעַטֵּף בְּצִיצִית וְיָבֹא וְיֵשֵׁב בֵּין הַצַּדִּיקִים וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשְׁכוֹ מִשָּׁם וְכוּ׳ דִּכְתִיב (עובדיה א:ד) ״וְאִם בֵּין כּוֹכָבִים וְגוֹ׳ מִשָּׁם״ וְגוֹ׳ ע״כ. וְעַיֵּן מַה שֶׁכָּתַבְתִּי בְּפָסוּק (בראשית לו:לא) ״וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים״:

ומלכין קדמאין מיתו: הן המלכים הנזכרים בפרשת וישלח וימלוך וימת וימלוך וימת כמ"ש באדרא רבא דף קכ"ח ע"א ודף קל"ה ע"א ודף קמ"ב ע"א ובאדרא זוטא דף רצ"ב ע"א ע"ש. ואמר מלכין לפי שיצאו כולם בסוד המלכות שבהם לבד שיצאו בסטרא דנוק' כמ"ש באדרא רבא דף קמ"ב ע"א דלא אתקיימו בהאי מלכו דבסטר נוק' כו': ואמר קדמאין קודם עולם התיקון כמ"ש לפני מלך מלך לבני ישראל שהוא עולם התיקון וכמ"ש והארץ היתה כבר וכמ"ש למטה וכמ"ש באדרא רבא דף קכ"ח ע"א ואלה המלכים כו' מלכא קדמאה כו' לא אתקיימו כו'. וכמ"ש באדרא זוטא ד' רצ"ב ע"ב עלמין קדמאין אתחרבו כו': ואמר מיתו ר"ל שירדו למטה כמ"ש באדרא רבא ד' קל"ה ע"ב ואתבטלו ס"ד כו' ואי תימא והא כתיב וימת וימת דאתבטלו לגמרי לאו הכי אלא כל מאן דנחית מדרגא קדמאה דהוה ביה קארי בי' מיתה כד"א וימת מלך מצרים דנחית מדרגא קדמאה דהוה בי' ר"ל שר של מצרים כמ"ש בזוהר שמות די"ט ע"א:

וַיַּמְלִכוּ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ. וּמִימֵי דָּוִד לֹא הָיָה לָהֶם מֶלֶךְ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וּמֶלֶךְ אֵין בֶּאֱדוֹם; וַיָּשֶׂם בֶּאֱדוֹם נְצִיבִים, שְׁמוֹנָה מְלָכִים מָלְכוּ בֶּאֱדוֹם לִפְנֵי מְלֹךְ מֶלֶךְ לְיִשְׂרָאֵל, הַמְנוּיִים בְּסֵפֶר בְּרֵאשִׁית, כְּנֶגְדּוֹ מָלְכוּ בְּיִשְׂרָאֵל שְׁמוֹנָה מְלָכִים, אִישׁ בּשֶׁת, וְדָוִד, וּשְׁלֹמֹה, וּרְחַבְעָם, וַאֲבִיָּם, וְאָסָא, וִיהוֹשָׁפָט, וִיהוֹרָם, וְלֹא הָיָה מֶלֶךְ לֶאֱדוֹם, וּמַה שֶּׁכָּתוּב לְמַעְלָה שֶׁהָלַךְ מֶלֶךְ אֱדוֹם עִם יְהוֹרָם בֶּן אַחְאָב וְעִם יְהוֹשָׁפָט לְמִלְחָמָה עַל מֶלֶךְ מוֹאָב, לֹא מֶלֶךְ גָּמוּר הוּא אֶלָּא נָצִיב, שֶׁאַף הוּא הָיָה קָרוּי מֶלֶךְ וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וּמֶלֶךְ אֵין בֶּאֱדוֹם נִצָּב מֶלֶךְ, הַנְּצִיב הָיָה לָהֶם בִּמְקוֹם מֶלֶךְ.

וַיַּמְלִכוּ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ. וּמִימֵי דָּוִד לֹא הָיָה לָהֶם מֶלֶךְ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וּמֶלֶךְ אֵין בֶּאֱדוֹם; וַיָּשֶׂם בֶּאֱדוֹם נְצִיבִים, שְׁמוֹנָה מְלָכִים מָלְכוּ בֶּאֱדוֹם לִפְנֵי מְלֹךְ מֶלֶךְ לְיִשְׂרָאֵל, הַמְנוּיִים בְּסֵפֶר בְּרֵאשִׁית, כְּנֶגְדּוֹ מָלְכוּ בְּיִשְׂרָאֵל שְׁמוֹנָה מְלָכִים, אִישׁ בּשֶׁת, וְדָוִד, וּשְׁלֹמֹה, וּרְחַבְעָם, וַאֲבִיָּם, וְאָסָא, וִיהוֹשָׁפָט, וִיהוֹרָם, וְלֹא הָיָה מֶלֶךְ לֶאֱדוֹם, וּמַה שֶּׁכָּתוּב לְמַעְלָה שֶׁהָלַךְ מֶלֶךְ אֱדוֹם עִם יְהוֹרָם בֶּן אַחְאָב וְעִם יְהוֹשָׁפָט לְמִלְחָמָה עַל מֶלֶךְ מוֹאָב, לֹא מֶלֶךְ גָּמוּר הוּא אֶלָּא נָצִיב, שֶׁאַף הוּא הָיָה קָרוּי מֶלֶךְ וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וּמֶלֶךְ אֵין בֶּאֱדוֹם נִצָּב מֶלֶךְ, הַנְּצִיב הָיָה לָהֶם בִּמְקוֹם מֶלֶךְ.