וַיָּ֖מָת שָׁא֑וּל וַיִּמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֔יו בַּ֥עַל חָנָ֖ן בֶּן־עַכְבּֽוֹר׃
רמב"ן
וְטַעַם הַמַּכֶּה אֶת מִדְיָן בִּשְׂדֵה מוֹאָב לְהַגִּיד גְּבוּרָתוֹ, שֶׁבָּאוּ הַמִּדְיָנִים בִּשְׂדֵה מוֹאָב לְהִשָּׂגֵב עִמָּם וְנִצַּח אֶת כֻּלָּם. וּבַעַל חָנָן בֶּן עַכְבּוֹר הָיָה מִמְּקוֹם שָׁאוּל, עַל כֵּן לֹא הִזְכִּיר לוֹ עִיר אַחֶרֶת. וְיִתָּכֵן שֶׁהָיָה חָנָן – מָקוֹם, וְהוּא בַּעַל עָלָיו, וְאַחֲרֵי כֵן מָלַךְ: