פרשנות מצטטת על בראשית לו:מ

וְתִמְנַע הָיְתָה פִילֶגֶשׁ מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הִקְפִּיד בְּכָל הָאֲחֵרִים לְהוֹדִיעַ שֵׁם הָאֵם דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ (ב"ר פב יד) כִּי זֶה לְהוֹדִיעַ גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, כַּמָּה הָיוּ תְּאֵבִים לְהִדָּבֵק בְּזַרְעוֹ, שֶׁהֲרֵי תִּמְנַע זוֹ בַּת אַלּוּפִים הָיְתָה, שֶׁנֶּאֱמַר "וַאֲחוֹת לוֹטָן תִּמְנָע", אָמְרָה אֵינִי זוֹכָה לְהִנָּשֵׂא לְךָ, הַלְוַאי וְאֶהְיֶה פִּילֶגֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ל"ו:י"ב). וְיִתָּכֵן כִּי בְּנֵי אֱלִיפַז הַחֲמִשָּׁה הָיוּ יְדוּעִים לוֹ כִּי הוֹלִידָם מִנָּשָׁיו, וַעֲמָלֵק בַּעֲבוּר הֱיוֹתוֹ בֶּן פִּלֶגֶשׁ לֹא הָיָה לוֹ שֵׁם בְּאֶחָיו, וְהָיָה נִכְלָל עִם בְּנֵי עֵשָׂו בַּעֲבוּר הֱיוֹתוֹ מִזַּרְעוֹ. וְהֻצְרַךְ הַכָּתוּב לוֹמַר כִּי אִמּוֹ פְּלוֹנִית אֲשֶׁר הוּא נוֹדַע לָהּ יְלָדַתּוּ לֶאֱלִיפַז, אֲבָל אֵינֶנּוּ בִּכְלַל בְּנֵי עֵשָׂו וְלֹא יוֹשֵׁב עִמָּהֶם בְּהַר שֵׂעִיר, כִּי בִּבְנֵי הַגְּבִירוֹת יִקָּרֵא לוֹ זֶרַע וְלֹא בְּבֶן הַפִּילֶגֶשׁ, כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן אָמָה עִם בָּנָיו, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה אָבִיו. וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ נִצְטַוִּינוּ בִּבְנֵי עֵשָׂו שֶׁלֹּא נְתַעֵב אוֹתָם (דברים כג ח) וְלֹא נִקַּח אֶת אַרְצָם (שם ב ה), וְהֵם כָּל בָּנָיו הַיְּדוּעִים לוֹ הַיּוֹשְׁבִים בְּשֵׂעִיר כִּי הֵם הַנִּקְרָאִים אֱדוֹם עַל שְׁמוֹ, אֲבָל בֶּן הַפִּילֶגֶשׁ אֵינוֹ בִּכְלַל בְּנֵי עֵשָׂו וְלֹא עִמָּהֶם בְּאַרְצָם, וְנִצְטַוִּינוּ בּוֹ בְּהֶפֶךְ, לְתַעֵב אוֹתוֹ וְלִמְחוֹת אֶת שְׁמוֹ. וְכָתַב רַשִׁ"י עוֹד, וּבְדִבְרֵי הַיָּמִים (א א לו) מוֹנֶה תִּמְנַע בְּבָנָיו שֶׁל אֱלִיפַז, מְלַמֵּד שֶׁבָּא עַל אִשְׁתּוֹ שֶׁל שֵׂעִיר הַחוֹרִי וְיָצְאָה תִּמְנַע מִבֵּינֵיהֶם, וּכְשֶׁגָּדְלָה הָיְתָה פִּילַגְשׁוֹ, וְזֶהוּ "וַאֲחוֹת לוֹטָן תִּמְנָע" (בראשית ל"ו:כ"ב), וְלֹא מְנָאָהּ מִבְּנֵי שֵׂעִיר, שֶׁהָיְתָה אֲחוֹתוֹ מִן הָאֵם וְלֹא מִן הָאָב. וְאֵין דַּעְתִּי סוֹבֶלֶת זֶה, כִּי הָיָה רָאוּי לוֹמַר בְּדִבְרֵי הַיָּמִים "וְתִמְנַע בִּתּוֹ", וְלָמָּה יִמְנֶה הָאִשָּׁה בַּבָּנִים, אוּלַי לֹא יַקְפִּיד הַכָּתוּב בְּכָךְ בַּדָּבָר הַיָּדוּעַ, כִּי מָצִינוּ שָׁם בְּדִבְרֵי הַיָּמִים (א ה כט) "וּבְנֵי עַמְרָם אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה וּמִרְיָם וּבְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא" וְגוֹמֵר, וְאִם כֵּן רָאוּי שֶׁנֹּאמַר כִּי תִּמְנַע זֹאת הִיא בַּת אֱלִיפַז אֲשֶׁר יָלְדָה לוֹ אֵשֶׁת שֵׂעִיר הַחוֹרִי אַחֲרֵי מוֹת אִישָׁהּ, וְהָיְתָה אֲחוֹת לוֹטָן מִן הָאֵם, וּנְשָׂאָהּ אֱלִיפַז לְפִילֶגֶשׁ, שֶׁהַגּוֹי מֻתָּר בְּבִתּוֹ. אוֹ נֹאמַר עַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ כִּי תִּמְנַע הַנִּזְכָּר בְּדִבְרֵי הַיָּמִים הוּא תִּמְנַע הָאַלּוּף הַנִּזְכָּר לְמַטָּה (בראשית ל"ו:מ') שֶׁנִּמְנָה שָׁם מִבְּנֵי אֱלִיפַז, כַּאֲשֶׁר נִמְנָה קֹרַח וְהוּא בֶּן אָהֳלִיבָמָה, כִּי שְׁנֵיהֶם הָיוּ מַמְזֵרִים, נוֹלְדוּ מֵאֶחָד וְנִמְנִים עִם בְּנֵי הָאַחֵר, כִּי רָחוֹק שֶׁיִּמְנֶה הָאִשָּׁה בֵּין הַבָּנִים בְּתוֹכָם. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט יֵשׁ לַחְשֹׁב בּוֹ כִּי תִּמְנַע פִּילֶגֶשׁ אֱלִיפַז אַחֲרֵי לִדְתָּהּ אֶת עֲמָלֵק יָלְדָה בֵּן וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ וַתָּמָת, וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ תִּמְנַע בַּעֲבוּר הַזְכִּיר שְׁמָהּ, וְאָבִיו אֱלִיפַז קָרָא לוֹ קֹרַח, וְלֹא הִזְכִּיר הַכָּתוּב הַבֵּן הַזֶּה לְתִמְנַע אִמּוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יַאֲרִיךְ, כִּי הַכַּוָּנָה הָיְתָה לִמְנוֹת עֲמָלֵק בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אֲבָל בְּנֵי אֱלִיפַז שִׁבְעָה הָיוּ, וּמָנָה הַכָּתוּב הָאַלּוּפִים דֶּרֶךְ מַעֲלָתָם, עַל כֵּן הִקְדִּים קְנַז וְקֹרַח לְגַעְתָּם. וַאֲנִי עוֹד סוֹבֵר בַּכָּתוּב הַזֶּה מָה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ בִּשְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם מִדּוֹת (מדה יא) שֶׁהָאַגָּדָה נִדְרֶשֶׁת, אָמְרוּ, סָדוּר הָיָה רָאוּי לִהְיוֹת אֶלָּא שֶׁנֶּחֱלַק, שֶׁנֶּאֱמַר (דהי"ב ל יח) "כִּי מַרְבִּית הָעָם" וְכוּ', וְגַם רוֹדְפֵי הַפְּשָׁט יֹאמְרוּ כֵּן בִּפְסוּקִים אֲחֵרִים, וְכֵן זֶה יֹאמַר "בְּנֵי אֱלִיפָז תֵּימָן אוֹמָר צְפוֹ וְגַעְתָּם וּקְנַז וְתִמְנַע", וְחָזַר וְאָמַר "הָיְתָה פִילֶגֶשׁ לֶאֱלִיפַז בֶּן עֵשָׂו וַתֵּלֶד לֶאֱלִיפַז אֶת עֲמָלֵק", וְלֹא הִזְכִּיר שֵׁם הַפִּילֶגֶשׁ, וְהָאֱמֶת שֶׁהִיא אֲחוֹת לוֹטָן תִּמְנָע, וְהִיא הַסִּבָּה שֶׁלֹּא הִזְכִּיר שְׁמָהּ, כִּי לֹא רָצָה לֵאמֹר שְׁנֵי פְּעָמִים "וְתִמְנַע" לַזָּכָר וְלַנְּקֵבָה. וְהִנֵּה בְּנֵי אֱלִיפַז שִׁבְעָה וְהֵם הָאַלּוּפִים הַנִּזְכָּרִים לוֹ, אֲבָל הֶחֱלִיפוּ שֵׁם זֶה הַקָּטָן בַּעֲבוּר הֱיוֹת שְׁמוֹ כְּשֵׁם הַפִּילֶגֶשׁ שֶׁלֹּא יֵחָשֵׁב כִּבְנָהּ, וּקְרָאוּהוּ קֹרַח בַּעֲלוֹתוֹ לְמַעֲלַת אַלּוּף. וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר (אבן עזרא על בראשית ל"ו:ב'), כִּי קֹרַח בֶּן אָהֳלִיבָמָה אֵשֶׁת עֵשָׂו הוּא נִמְנֶה פַּעֲמַיִם, כִּי הוּא הַקָּטָן מִבְּנֵי אָהֳלִיבָמָה, וְגִדַּלְתּוֹ עָדָה, וְכֵן בְּנֵי מִיכַל בַּת שָׁאוּל כְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (סנהדרין יט). וְעַל דַּעַת הַזּוֹ יִהְיֶה פֵּרוּשׁ הַכָּתוּב בְּדִבְרֵי הַיָּמִים כִּי תִּמְנַע יָלְדָה עֲמָלֵק, שֶׁיִּהְיֶה שִׁעוּרוֹ וּלְתִמְנַע עֲמָלֵק, וְחִסְּרוֹ הַלָּמֶ"ד כְּדֶרֶךְ "וּשְׁנֵי שָׂרֵי גְדוּדִים הָיוּ בֶן שָׁאוּל" (שמואל ב ד ב), לְבֶן שָׁאוּל. וְהַנָּכוֹן מָה שֶׁחָשַׁבְתִּי בּוֹ, וְטַעַם "אֵלֶּה בְּנֵי עֵדָה" עַל הָרֹב, כִּי עֲמָלֵק אֵינֶנּוּ בְּנָהּ, וְכֵן "אֵלֶּה בְּנֵי יַעֲקֹב אֲשֶׁר יֻלַּד לוֹ בְּפַדַּן אֲרָם" (בראשית ל"ה:כ"ו), אֵינוֹ עַל בִּנְיָמִין:

וע"ד הקבלה כי יד על כס יה היד הזאת היא מלחמה לה' שהיא מדת הדין של מעלה וגלה לך הכתוב כי היא על כס יה כי שם יה מדת הדין של מטה כענין שכתוב (שמות ט״ו:ב׳) עזי וזמרת יה וכמו שבארתי במקומו. על כן יאמר כי היד אשר על כס יה שהיא מלחמה לה' תהיה מלחמה בעמלק מדור דור, כי תעניש אותו מדה של מעלה שהיא מדת הדין הקשה כדי להאבידו מן העולם הזה והבא על הפסק כחו ממנו ובעבור כן נלחמת בו על שפסקה ממנו ונשאר השם והכסא כאלו חסר. ובאור המדרש השם והכסא הם שבע מדות הרמוזות בוי"ו ה"א שהם כסא למה שלמעלה, או יאמר כי יד על כס יה כי עמלק שלח ידו על כס יה כלומר על וא"ו ה"א שהם כסא ליו"ד ה"א, שהם ג' ראשונות כמו שידעת, ובעבור כן מלחמה לה' בעמלק מדור דור, לפי דעתי זהו סוד הכתוב שמצינו בעשו אלוף עלוה ובדברי הימים (דברי הימים א א׳:נ״א) כתב משה עצמו אלוף עליה ביו"ד כדי לחבר השם וכענין שכתוב (תהלים ב) על ה' ועל משיחו. ועוד נכלל במלת כס שלא אמר כסא לרמוז על העננים המקיפים את הכסא שהם ז' ממה שכתוב (איוב כו) פרשז בתוספת זי"ן וכשישראל עושים רצונו של מקום העננים נפתחים כצורת כ"ף וכשאינם עושים רצונו של מקום נסגרין כצורת סמ"ך וכענין שכתוב (איכה ג׳:מ״ד) סכותה בענן, וזהו (שמות כ״ד:ט״ו) ויכס הענן את ההר, (שם מ) ויכס הענן את אהל מועד, וכבר ידעת כי ז' עננים היו לישראל במדבר.

שלשים וששה כתרים וכו'. פירש רש"י שנים עשר נשיאים דישמעאל ועשרים ושלשה אלופים נמנו לעשו. וקשיא לי דלא מצינו לעשו אלא ארבעה עשר אלופים שנמנו מבניו. מאי דעתיך לממני הנך אלופים שבסוף פרשת וישלח אלוף תמנע אלוף עלוה וגו' והלא רש"י פירש בפירוש החומש ואלה שמות אלופי עשו שנקראו על שם מקומותיהם לאחר שמת הדד ופסקה מהם מלכותם והראשונים הנזכרים למעלה הם שמות תולדותם. וכן מפורש בדברי הימים וימת הדד ויהיו אלופי אדום אלוף תמנע וגו'. נמצא שלא היה אלא עשרים ושבעה כתרים. ולכך נראה דבני קטורה קחשיב זמרן יקשן מדן מדין ישבק שוח שבא דדן. ואשורים ולטושים ולאומים חשיב כחד שאינן שמות אנשים אלא שם משפחות כמו שתרגם אונקלוס ובני דדן הוו למשריין ולשכונין ולנגוון. וכן בני מדין לא קחשיב שהיו משפחות באותן הימים ולא היה להם מלכים וגם כולם בני מדין אלמא משפחותיו היו ולא לאומות. הרי תשעה מבני קטורה וארבעה עשר אלופים ושנים עשר דישמעאל וכתרו של יוסף הרי שלשים וששה כתרים. הרא"ש ז"ל בפירושיו. ובתוספותיו כתב שלשים וששה. שנים עשר נשיאין דישמעאל וארבעה עשר דאלופי בני עשו ומבני קטורה זמרן ויקשן ומדן ומדין וישבק ושוח הרי ששה. ויקשן ילד את שבא ואת דדן (ושבא תלו לו כתרו של אביו) ושבא ודדן תלו כתר אביהם. ובני דדן היו אשורים וגו' הם משפחות. (ומדין היו לחמשת בניו חנוך ועיפה ועפר ואבידע הרי חמישה כתרים הרי עשרה כתרים עם עשרים וששה הרי שלשים וששה) ומדין הוריש כתרו לחמשת בניו עיפה ועפר וחנוך ואבידע ואלדעה הרי חמישה כתרים הרי עשרה בני קטורה עם עשרים וששה הרי שלשים וששה. כך הגהתי מתוס' כתב יד אשר העלה ואשר הביא מוהרי"א נר"ו בפתח עינים כאן עיין שם. צעיר אי"ן :