פרשנות מצטטת על בראשית לח:ט

כי ישבו אחים יחדו. גם הם אמרו כי אינם אחים ממש כי אם קרובים והביאו ראיה מבועז ולא אמרו כלום כי אין שם זכר יבום כי אם גאול' ומה טעם להזכיר יחדו ואם היו במדינ' אחת או בחצר אחד או שהיו אוהבים זה את זה. ואמרו כי הנה הכתוב אמר ויבמה וזה אות כי איננה יבמה כי אם בשם כמו שבה יבמתך והנה נואלו ונסכלו כי הנה מפורש בבני יהודה ויבם אותה והוא יבמה גם יבמתך בעבור היותן לשני אחים וכל איש דעת ידע כי המצות שנתנו למשה שהם מצות לא תעשה לא היו אסורות קודם לכן ואילו היה אדם מונע עצמו מהן וקדם משה לא היה הדבר רע בעיני השם אף כי שכתב כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ אשר לפניכם ולא מצאנו נביא שהזהירם והנה הכתוב אמר על אונן שלא נתן זרע לאחיו וירע בעיני ה' על כן אנחנו נסמוך על הקבל' שהם אחים ממש:

וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע בְּעֵינֵי ה' לֹא הִזְכִּיר הַכָּתוּב פִּשְׁעוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה בְּאָחִיו, אֲבָל אָמַר כִּי בְּחֶטְאוֹ מֵת, לְהוֹדִיעַ שֶׁלֹּא הָיָה זֶה בְּעֹנֶשׁ יְהוּדָה עַל מְכִירַת יוֹסֵף, כִּי הַהַצָּלָה עָמְדָה עַל הַמְּכִירָה, וְלֹא הָיָה בְּבֵית הָאָבוֹת שְׁכוֹל זוּלָתִי זֶה שֶׁהָיָה רַע בְּעֵינֵי הַשֵּׁם, כִּי זֶרַע צַדִּיקִים יְבֹרָךְ. וְעַל כֵּן הָיָה יַעֲקֹב מִתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם, שֶׁהָיָה הַדָּבָר בְּעֵינָיו עֹנֶשׁ גָּדוֹל לוֹ מִלְּבַד אַהֲבָתוֹ אוֹתוֹ:

צפרדע הא דאמר צפרדע לשון יחיד וכינם לשון רבים משום דהי' צפרדע אחת שמשריץ את כולם או שצפרדע קרא לכולם כדאי' בזה פלוגת' במדרש ר' אלעזר ור"ע ורמז לזה ותעל הצפרדע. או די"ל שבכיני' הי' הרבה מינים. אבל הצפרדע מין אחת הי'. וברבה פ' בא פרשה ט"ו ' הצפרדעים היו מחבלין גופיהם ומסרסין אותם שנ' בחדר משכבך ועל מטתך אמרו להם הצפרדעי' מוניטא של אלקיכם בטלה ושלכם קיימת לפיכך ותשחית' כשכתי' ושתת ארצה ומנין שהיו מדברים שנ' על דבר הצפרדעים עכ"ל. ש"ר פ"י בכה ובעמך אר"א שהי' פרעה שותה מים וטיפה אחת יורדת על לבו ונעשית צפרדע ונבקעת שם. ר' יוחנן אמר כל מקום שהי' שם עפר והי' טיפה של מים בו נעשה צפרדע עכ"ל בתנא דבי' אלי' פ"ז אי' דצפרדעים היו קורין לעופו' שיבואו לשתות מיאור ולא מתייראין. כ' הבחיי פ' בא שנשאר צפרדע אחד בנילוס מזיק בני אדם ונקרא א"ל תמס"ה עכ"ל: