וַיֹּ֣אמֶר יְהוּדָה֩ לְתָמָ֨ר כַּלָּת֜וֹ שְׁבִ֧י אַלְמָנָ֣ה בֵית־אָבִ֗יךְ עַד־יִגְדַּל֙ שֵׁלָ֣ה בְנִ֔י כִּ֣י אָמַ֔ר פֶּן־יָמ֥וּת גַּם־ה֖וּא כְּאֶחָ֑יו וַתֵּ֣לֶךְ תָּמָ֔ר וַתֵּ֖שֶׁב בֵּ֥ית אָבִֽיהָ׃
רש"י
פתחי. כמו בפתחי ותשב בית אביה (בראשית לא) הנסתר בבית אביה ומנחם בן סרוק פתר חרבות כמו והמה פתיחות (תהלים נה):
חזקוני
לא יטמא בעל בעמיו כתרגומו רבא בעמיה וחסר בית כמו בבעל בעמיו. דוגמא שבי אלמנה בית אביך ועוד הרבה פי׳ לא יטמא כהן הדיוט בבעל בעמיו, היינו בכהן גדול שבעמיו, אע״פ שהתרתי לך לטמא לקרובים לא תטמא לכה״ג שאינו קרובך, ד״א לא יטמא בעל היינו הכהן בעמיו אפי׳ בכהנים חוץ מן הנזכרים.
הטור הארוך
ויהי מתיו מספר. שלא יהו מועטים שכל דבר שיסופר הוא מעט. וכתב הרמב"ן ויותר נכון כמו שפירש"י יחי ראובן בישראל ולא ימות שלא יכרת שבטו באחד מכל הזמנים ויהיה פקודיו במספר בני ישראל לעולם שהתפלל עליהם שלא יגרום חטאו והכעס הגדול שכעס עליו אביו בחללו יצועי אביו להכרית שמו. ופי' מתיו שכל אנשיו יזכו בזה ולא יכרת אפילו מקצת השבט בחטאו. ופי' מספר כמו במספר כמו לזנות בית אביה. אי נמי שיהיה מתיו מספר ישראל שימנה ראובן כמשפט הבכור. וי"מ הברכה הזאת על כיבוש הארץ. יחי ראובן בעברם חלוצים למלחמה לפני בני ישראל פי' שיתגברו ולא ינוצחו כמו ועל חרבך תחיה. ואל ימות שלא יפלו מהם במלחמה. ויהי מתיו מספר שיחזרו לאהליהם כמספרם ולא יפקד מהם איש וכן בירך גד חברו בענין הזה. והפי' הזה קרוב אבל פי' הראשון יותר נכון כי ברכת משה מעין ברכת יעקב:
רש"י
אל בית אל. הַקָּבָּ"ה בְּבֵית אֵל, גִּלּוּי שְׁכִינָתוֹ בְּבֵית אֵל. יֵשׁ תֵּבָה חֲסֵרָה בֵּי"ת הַמְשַׁמֶּשֶׁת בְּרֹאשָׁהּ, כְּמוֹ הִנֵּה הוּא בֵּית מָכִיר בֶּן עַמִּיאֵל (שמואל ב ט') – כְּמוֹ בְּבֵית מָכִיר; בֵּית אָבִיךְ (בראשית ל״ח:י״א) – כְּמוֹ בְּבֵית אָבִיךְ: