פרשנות מצטטת על בראשית לח:יט

לא יבא לו. כמו ותהר לו (וישב ל"ח י"ט) כמו ממנו - וכן לא יבא להם כמו לאחת להם (יחזקאל א' ו') כמו מהם, הלמ"ד ישמש במקום מ"ם לה' הישועה הישועה מהשם. ויתכן שבאו שנויים אלה, לפי שאיסורן איסור עולם וכל הנולד מהם דומה אליו בפסול, כמו שאמרו בבראשית רבה על ותהר לו, גבורים וצדיקים כמוהו, כי מלת לו יורה על הדומה לו ובקדושין ס"פ האומר דרשו רבותינו על מלת לו:

וחרב לא תעבר, ודקטלין בחרבא לא יעדון. וכ"ה בכ"י. והנה רבים תמהו על התרגום הזה מפני שסברו שהוא התרגום של מוש בעברית, ועי' בס' קרבן נתנאל, וסברו שהוא ט"ס, (ובאמת אך למותר להאריך בזה, כי שרש "עדה" בארמית, הוא ממש כש' "עבר" בעברית, וכמו שת' "אשר עבר בין הגזרים" [בראשית ט"ו י"ז] "דעדא בין פלגיא" [וגם פה צריך לגרוס "יַעֲדוּן" בקל] וכאשר השרש "עבר" כשיבא בעברית בהפעיל, מורה על הסרה, כן גם הש' "עדה" בהפעיל יבא להוראה הזאת, כמו שת' "ותסר צעיפה, ואעדיאת עיפה" [בראשית ל"ח י"ט] להסיר אתה, "לאעדאה יתה" [שם מ"ח י"ח], כי בבוא הפעל "עבר" בפיעל בעברית, הוראתו על ההריון, כמו "שורו   "עִבַּר" [איוב כ"א י'] וכן כשיבוא הש' "עדה" בארמית בפיעל מורה ג"כ על ההריון [בראשית ד' א', ט"ז ד', י"ט ל"ו].

רבי שמעון פתח ואמר כה אמר יי' אלהים רזא כמא דאתמר כדי להבין פרטי המאמר הזה צריך להקדים קצת ענינים והם כדמיון הקדמות והצעות אל הבנתו. ראשונה אתה צריך לדעת כי צורת הבית שיבנה במהרה בימינו שהראוהו ליחזקאל הנביא ע"ה במראה הנבואה כמ"ש ויבא אותי שמה במראות אלהים וכו' והנה איש מראהו כמראה נחשת ופתיל פשתים בידו וכו' שים לכך לכל אשר אני מראה אותך כי למען הראותכה הובאתה הנה הראותכ' כתיב הכוונה בכל הפרשה ההיא שהראוהו מדת הבית בכל פרטיו ותאיו ואלמיו והעזרות והלשכות על המדה ועל השיעור העליון שיעור מועט כנגד הרב כדי שישרה עליו הכח העליון אשר הוא בדוגמתו בכל פרטיו ופרטי פרטיו כי אל זה כוונו דור הפלגה בראשית מחשבת' בבנין המגדל גם כי לא ידעו פרטיו וכל תנאיו ובנוהו כדוגמת גוף בלא איברים כי מי יגיד להם כל הפרטים והתנאים הצריכי' בבנין ההוא עד שיהיה זה מכוון כנגד זה לשיחול בו כח הבית העליון ביד יי' על ישראל המגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל אשר גלה להם תורת הבי"ת וצורתו ותבניתו ע"י משה נביאו ככל אשר הראה בהר להשכין כבוד"ו שם. עוד אתה צריך לדעת כי בשער הגדול שלפני ההיכל היו שני פשפשין אחד לצפון ואחד לדרום שבדרום לא נכנס בו אדם לעולם ועליו מפורש ביחזקאל ויאמר אלי השער הזה סגור יהיה לא יפתח ואיש לא יבא בו כי אלהי ישראל בא בו יהיה סגור אח"כ אמר כה אמר יי' שער החצר הפנימית הפונה קדים יהיה סגור ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח הרי שהיה נפתח ואין ספק שזהו השער עצמו שעליו אמר השער הזה יהיה סגור לא יפתח אמנם אין הכוונה באמרו לא יפתח שלא יפתח כלל שהרי היה נפתח בשבת ובר"ח אמנם הכוונה שלא היה נפתח לשיבוא בו שום אדם לעולם כי אלהי ישראל בא בו אבל היה נפתח בשבת ור"ח לסוד נכמס כאשר יתבאר. עוד אתה צריך לדעת כי צורת הבית בפרטיה היו על דוגמת האדם באיבריו כשם שהבית העליון היה דמו"ת אד"ם ובהיות שההשפעות העליונות היורדות אליה מעולם הזכר הם על שני מינים ימניים ושמאליים. הימניים מיוחסות לצרכי הנפש והשמאליים מיוחסות לצרכי הגוף אשר על סוד זה היו במקדש מנורה בדרום ושלחן בצפון וגם זה הוא סוד אמרם הרוצה להחכים ידרים הרוצה להעשיר יצפין שהכוונה כי במחשבתו ימשיך חפצו אם מן הדרום ואם מן הצפון מקום שיפול מחשבתו בשאלתו שם הוא להשלים נפשו מן הדרום ואם להשלים צרכי גופו מן הצפון וירא אלהים יצא את כלם כמ"ש אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד. ובהיות כי ההשפעות הללו בבחינת ירידתם מעולם הזכר וקבלתם בעולם הנקבה מיוחסות לענין זיווג חוייב כפי החכמה שימצאו בבית המקדש אשר היה סוד דוגמת הזיווג עולם העליון בעולם התחתון להיות בשער הגדול של החצר הפנימית שני פשפשין א' בדרום וא' בצפון לרמוז על שני מיני ההשפעות שהם נבדלים באיכותם דוגמת השני צנורות שבי"סוד ימיני ושמאלי אשר באו דוגמתם בי"סודו של האד' התחתון אשר האחד היה נמצא בו להמציא ולהמשיך נשמות קדושות בזרעו היוצא מחלציו והוא המיוחס לדרום והאחד השמאלי לתשמיש גופו כי שני צנורות יש בי"סודו של אדם והבן. ובהיות כי הזיווג העליון הממציא הנשמות בעולם זמנו ביום השבת וביום החדש כי אזי הוא הזמן לביאת הנשמות הטהורות הראויות לבא לעולם דרך הצנור הימני הדרומי וגם הוא זמן להאסף הביתה הנשמות השבות מן העולם למקומם אשר חוצבו משם על סוד זה היה נפתח הפשפש הדרומי בשער הגדול ביום השבת וביום החדש כי הוא זמן שמושו ועל סוד זה אמרו ת"ח עונתן מע"ש לע"ש להמשיך לזרעם נשמה טהורה וחכמה בסוד כה אמר יי' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי נקראו סריסים על אשר הם מסרסים עצמם בימי החול ושומרים וממתינים עד ע"ש כד"א ואביו שמר את הדבר לסוד זה עצמו. עוד אתה צריך לדעת כי האל יתברך כשעלה החפץ לפניו לברוא כל העולמות לגלות כבודו חוייב כפי חכמתו להמציא מתעלומת אורו עשר ספירו' קדושות הם כדוגמת מלבושים שבהם מתגלה כבודו וכבר קדם זה הענין בארוכה בפ' בראשית ועלה במחשבתו עוד להמציא מלבושים למלבושים שלא יתגלה כבודו ואורו למטה רק על הדרך הזה. ואם הם עשר מלבושים עיקר המלבוש אשר יתיחס אל מלבוש הם שבע כי השלש הראשונות הם ראש אחד מתלבש באבני הבנין ואלה השבע נקראו' שבתות כי עליהם חוגגים ומקיפים השמטו' הנקראות שבתות ואלה הם מלבושיו ית' של שבת ועל סוד זה אמרו במ' שבת פ' כלל גדול אמר רב הונא היה מהלך במדבר ושכח ואינו יודע אימתי הוא שבת מונה ו' ימים ושומר א' והנך רואה כי זה לא יסבלהו שום דעת כי יעשה הוא שבת כפי חשבונו ויקבע שבת חדש מדעתו ואיה ושמרו בני ישראל את השבת השבת הקבוע מששת ימי בראשית. האמנם כי הסוד בזה כי יש למעל' ז' ימים נקראים כלם שבתות ובהיות כי זה ההולך במדבר אבד חשבונו מימי החול אין לו תקנה כי אם למנות ו' ימים ויכוין בהם לימי החול והשביעי יקבענו בדעתו שהוא מהימים העליוני' אשר כלם הם שבתות ואיזה מהם שישבות שבת הוא ליי' ובזה יצא ידי חובת שמירתו מצד ההכרח והאונס שקרהו ונחזור לעניננו כי הימים הראשונים העליונים נקראים בגדי שבת והימי' התחתוני' נקראי' בגדי חול שבהם מתלבש הב"ה היא העטרת בימי החול לחלק טרף לביתה וחק לנערותי' ממה שקבלה בלובשה בגדי שבת ביום השבת ובבחינה זו נאמר באל ית' וירד יי' או ויעל יי' כי יתלבש בבגדי קדש הם הי"מים העליונים לחסד ולרחמים הם הם עלויו וכי יתלבש בגדי חול הם הימים התחתונים הנשואים בזמן יתיחסו לו לירידה לא שיפול ענין ירידה ועליה בו ית' חלילה וחס. ולסוד זה צריך האדם ללבוש בגדים נאים ביום השבת להדמות ליוצרו המתכבד במרכבותיו יתברך ויתעלה שמו ואחר הקדימי לך אלה ההצעות אבא לבאר ביאור המלות ובכן יעלה כוונת המאמר על נכון אמר האי קרא אית לאסתכלא ביה דאיהו רזא כמא דאתמר הוא שאז"ל בפ' רבי אליעזר שהיה נפתח ביום השבת וביום החדש מאליו ויודעים כל העם שבא יום שבת וכן בראשי חדשים היו ישראל עומדים ורואים הדלתות נפתחים מאליהם ויודעים שבאותה שעה עלת' הלבנ' ומקדשים את החדש בעליונים ועז"א ר"ש דאיהו רזא שזה היה מודה שהוא זמן הזיווג יהיה סגור ששת ימי המעשה אמאי יהיה סגור. אלא אלין יומין דחול דתרעא דא יהיה סגור דלא לאשתמשא חול בקודשא ולכן היה סגור הפשפש הדרומי המורה על עונת השבת וביום השבת וביום החדש יפתח מאליו שהיה מורה הוראה על השתמשו' קדש בקדש וזהו דהא כדין אתנהיר סיהר' לאתחבר' בשמשא כי פשטה בגדי חול ולבשה בגדי קדש וחזר לבאר הסוד בבחי"מה יקרא הענין ההוא זיווג ואמר ת"ח תרעא דא לא אתפתח באינון שתא יומין בגין דהא באינון יומי דחול עלמא תתאה אתזן שכבר פשטה בגדי קדש במוצאי שבת לעשות מלאכתה כי ששת ימים תעבוד בעול' השפל שהם ימי חול ועז"א ושלטין כל אינון שית יומין דחול על עלמא ואמר בר בארעא דישראל כי ארץ ישראל היא קדש ושבת ולא נמסרה לשרים ואמר ואינון דשלטי בגין דהא השער הזה איהו סגור כי בהסתר המלך בביתו ישלטו השרים והסגנים אמנם בהראותו חוצה יסוד ממשלתם. עלמא איהו בחדוה כי באור פני מלך חיים ונודעה יד יי' כי משם ניזונים כל העולמות ושלא נמסר העולם לרשות אחר זולתו יתברך. ולפי שלא יראה שהם שתי רשויות כי בסור ממשלתו של זה ישלוט שכנגדו וכן בסוד שכנגדו ישלוט הוא אחר שהוקצב לכל א' זמן ממשלתו לבדו חזר ואמר ואי תימא דכל אינון שית יומין אינון שלטין בלחודייהו מבלי שיצטרכו לכח זולתם ושלהם לבדם נתנה הארץ ח"ו ת"ח הפונה קדים עד לא יקומון לשלטאה איהו אסתכל תדיר בעלמא ביאר מלת קדים כאלו כתוב קודם כלומר קודם שיקום זמן ממשלתם כבר קדם ממשלתו והשגחתו עליהם ותמיד הוא פונה ומשגיח בעולם שאלו ידומה סלוק השגחתו אפי' רגע קטן היה העולם חוזר לתוהו אבל עיני יי' בעולם מראשית אחרית אמנם הוקצב זמן ידוע להשפעת המזון מהקדש יום השבת לבדו ובבחינת זה נאמר שהם מושלים בימי החול לא שיש להם ממשלה לבדם והוא אמרו עד לא יקומון לשלטאה איהו אסתכל תדיר בעלמא אבל לא אתפתח לאתזנא עלמא מקודשא בר ביומא דשבתא וביומא דחדש כי הוא זמן קבלת הפרס מאת המלך. וכלהו יומין כלהו מתדבקין בשבת וניזונין ממנו וכן הממשלות כלן בכח האל יתברך הם עומדום ולא יטבו ולא ירעו כי אם במאמרו כי לכך הוקבע יום השבת לקבלת הפרס להודיע כי אין זולתו יתברך מושל ורב ושכלם צריכים למארי חטיא והוא אמרו דהא ביומא דשבת כלהו תרעין פתיחן ונייחא אשתכח לכלא לעילאי ותתאי כי הכל שוים לפניו כקטן כגדול בקבלם הפרס ובזה נודעה יד יי' על כלם. ואחר שהקדים זה חזר לבאר הכתוב שאמר וירד יי' ועל איזה צד יושאל שם ירידה בו יתברך או שם ראיה ואמר נחת מקודשא לחול ורדיד פריסא לאשגחא במה דבנו וקיימו קיומא לאתערא על עלמא לדחלא להו. אמר כי בבחינת לובשו בגדי חול בסוד ששת ימ"י המעש"ה כמו שנתבאר למעלה שנתיחס זה אל השגחתו בתחתונים נאמר בו ירידה וראי"ה וזהו רדיד פריסא כאלו מתעף בצעיף צעיף תרגום ירושלמי רדידא וכן ואת הרדידים. ופריסא הוא וי"לון וכן בלשון ז"ל פריסא תשמיש דתשמיש הוא פי' וילון שפורסין לפני התיבה הוא תשמיש לתיבה ותיבה תשמיש לספר תורה כלומר המתיח והרקיע וילון בדמיון מלבוש אליו להשגיח באמצעותו מה שבנו דור הפלגה והסכימו הסכמה כלם כאחד לעורר כעולם יראה ולעשו' אלוה להם ופי' וירד מלשון רדיד שהכוונה בזה להודיע שהוא רואה ואינו נראה כדמיון העומד אחורי הוילון ורואה לזולתו והוא אינו נראה וכבר ידעת שכל הנדבר בזה הוא מצדנו לא מצדו יתברך חלילה וחס וכבר האריך הרב ז"ל במורה הנבוכים בסלוק כל התוארים המיוחסים בתורה אליו יתברך.