פרשנות מצטטת על בראשית לח:כה

הִ֣וא מוּצֵ֗את וְהִ֨יא שָׁלְחָ֤ה אֶל־חָמִ֙יהָ֙ לֵאמֹ֔ר לְאִישׁ֙ אֲשֶׁר־אֵ֣לֶּה לּ֔וֹ אָנֹכִ֖י הָרָ֑ה וַתֹּ֙אמֶר֙ הַכֶּר־נָ֔א לְמִ֞י הַחֹתֶ֧מֶת וְהַפְּתִילִ֛ים וְהַמַּטֶּ֖ה הָאֵֽלֶּה׃

רבנו בחיי

וע"ד הקבלה תבין חטאם ממה שאמר הכתוב וישימו עליה ולא אמר וישימו עליהם כשם שאמר בענין קרח (במדבר ט״ז:י״ח) ויתנו עליהם אש וישימו עליהם קטרת, וכן הזכיר עוד (שם) ונתתם עליהם קטרת, כי מלת עליה תרמוז למדת הדין, והכתוב הודיענו מחשבתם בזה, וידוע כי הקטרת למדת הדין, שנאמר (דברים ל״ג:י׳) ישימו קטורה באפך, ולשון קטרת התקשרות הרוח במדות, תרגום (בראשית לח) ותקשור, וקטרת. ומתוך ההתקשרות ההוא בא שפע ההמשכה ממעלה למדת הדין, וממדת הדין יבא שפע הברכה על המקטיר, והמקטיר למדת הדין אין ראוי לו שיכוון אלא לשם המיוחד לבדו, נדב ואביהוא טעו בכאן אחרי מדת הדין ולא כוונו אל השם המיוחד אלא למדת הדין בלבד, ולכך לא היה אשה ריח ניחוח לה', ומדת הדין עצמה פגעה בהם, הוא שכתוב ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם.
שאל רבBookmarkShareCopy

רבנו בחיי

ועשה לו כתנת פסים. בגד מעולה היה, כענין שכתוב (שמות כ״ח:ד׳) וכתונת תשבץ, ועליו נתקנאו אחיו. ומזה דרשו רז"ל לעולם אל ישנה אדם את בנו בין הבנים. והכתונת הזה היה תחלת הסבות, ועליו נתגלגלו הדברים בשעבוד גופותם במצרים, וכן לאחר זמן עשרה הרוגי מלכות, כי כן הגוף כתונת הנפש. ולשון פסים אמרו במדרש על שם שהיתה גדולה ומכסה שתי פסות ידיו. ד"א פסים על שהטילו פייס ביניהם באיזו מיתה ימיתוהו בארבע מיתות ב"ד, שנאמר ויתנכלו אותו להמיתו. כיון שמכרוהו הטילו פייס ביניהם מי יוליך הכתונת לאביהם נפל הפייס על יהודה, זהו שאמר לו הכר נא, ולכך נאמר לו (בראשית ל״ח:כ״ה) הכר נא למי החותמת. וכשאמר לו הכתונת בנך פסקו חייו של יעקב, לכך פסקו חיי בניו מן העולם, זה ער ואונן שנאמר (ירמיהו ל״ב:י״ח) ומשלם עון אבות אל חיק בניהם אחריהם. ד"א פסים כנגד ד' צרות שאירעו לו. פוטיפר, סוחרים, ישמעאלים, מדינים. דבר אחר כתונת פסים, שמסר לו סוד כ"ב אותיות ע"כ. והכוונה בזה שהלבישו ידיעת החכמה בשם כ"ב אותיות כמו שלמד מפי שם ועבר, והבן זה.
שאל רבBookmarkShareCopy

רמב"ן

חוֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ "עִזְקְתָךְ וְשׁוֹשִׁיפָּךְ", טַבַּעַת שֶׁאַתָּה חוֹתֵם בָּהּ וְשִׂמְלָתְךָ שֶׁאַתָּה מִתְכַּסֶּה בָהּ, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ל"ח:י"ח). וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן שֶׁיִּתֵּן שִׂמְלָתוֹ וְיֵלֵךְ עָרֹם מִמֶּנָּה, וְאֵיךְ תִּקָּרֵא הַשִּׂמְלָה פְּתִיל, וְאֵיךְ יֹאמַר הַכָּתוּב (בראשית ל"ח:כ"ה) "וְהַפְּתִילִים" בִּלְשׁוֹן רַבִּים, וְאִם תֹּאמַר כִּי עַל שֵׁם פְּתִילֵי הַצִּיצִית תִּקָּרֵא הַשִּׂמְלָה פְּתִיל, חָלִילָה שֶׁיְּקַיֵּם יְהוּדָה מִצְוַת צִיצִית וִיזַלְזֵל בּוֹ לָתֵת אוֹתוֹ בְּזִמָּה. וְאוּלַי הָיָה בְּיָדוֹ סוּדָר קָטָן אֲשֶׁר יַעֲטֹף בּוֹ קְצָת הָרֹאשׁ לִפְעָמִים, וְיִקָּרֵא פְּתִיל בַּעֲבוּר שֶׁהוּא קָצָר כִּפְתִיל, וְהוּא תַּרְגּוּם "שׁוֹשִׁיפָא", וְלֹא תִּמְצָא לְאוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית ל"ח:י"ח) בְּכָל שִׂמְלָה שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁיְּתַרְגֵּם אוֹתָהּ "שׁוֹשִׁיפָּא", אֲבָל לְשׁוֹן כְּסוּת וּמַלְבּוּשׁ תִּרְגֵּם בְּכֻלָּם, מִלְּבַד "וּפָרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה" (דברים כב יז) שֶׁאוֹמֵר בּוֹ "וְיִפְרְשׂוּן שׁוֹשִׁיפָּא", לְפִי שֶׁהוּא הַסּוּדָר הַיָּדוּעַ בַּתַּלְמוּד (כתובות י) שֶׁיִּוָּדְעוּ בּוֹ הַבְּתוּלִים. וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן בֶּן עֻזִּיאֵל (ישעיהו ג כב) "הַמַּעֲטָפוֹת" – "שׁוֹשִׁיפָּא", שֶׁהֵם סוּדָרִים קְטַנִּים יַעַטְפוּ בָּהֶם הָרֹאשׁ וְיִפְרְשׂוּ אוֹתָם הַנִּכְבָּדִים עַל הַמִּגְבָּעוֹת וְהַפְּאֵרִים אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם. וְזֶה הַמִּנְהָג עוֹדֶנּוּ הַיּוֹם בְּאַרְצוֹת הַמִּזְרָח. וְיִתָּכֵן עוֹד כִּי הָיָה לִיהוּדָה חוֹתָם כְּצוּרַת אַרְיֵה אוֹ צוּרָה אַחֶרֶת יְדוּעָה כַּמּוֹשְׁלִים, וְהָיוּ בְּיָדוֹ פְּתִילִים שֶׁבָּהֶם כַּצּוּרָה הַהִיא לְתַיֵּר בָּהּ, וְהַמַּטֶּה הָיָה בְּיָדוֹ כְּמִשְׁפַּט שַׁלִּיט וְנוֹגֵשׂ, כְּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (יחזקאל יט יד) "מַטֵּה עֹז שֵׁבֶט לִמְשׁוֹל", וּכְתִיב (בראשית מ"ט:י') "לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה", וְאֵלֶּה נָתַן בְּיָדָהּ:
שאל רבBookmarkShareCopy