פרשנות מצטטת על בראשית ל:ג

וירושלם הבנויה ר״ל שלימה בבנין הדור ומשוכלל. או יאמ׳ בנויה מענין בנים כדרך ואבנה גם אנכי ממנה (בראש׳ ל ג). או לדעתי יאמ׳ בנויה על שהיא מלאה מחכמים מענין ורב שלום בניך ודרשו בו אל תקרי בניך אלא בוניך (סוף ברכות) וכן אמרו בדרש ר׳ יוסי הגלילי אזל לאחר חד למגמול חסדין אמ׳ להון אינון חרובי קרתא אלא מאן נינהו נטורי קרתא רבנן. וכעיר שחברה לה יחדו לפי׳ הראשון שאין שם מקום פנוי שלא בנוי והכל מלא, ולפי׳ השני כלומ׳ שבאו סביבותיה בתוכה מפה ומפה כדרך עיר גדולה שמתקבצים כל סביבותיה בתוכה ולפי׳ השלישית לדעתי כדרך אמרו אזכיר רהב ובבל וגו׳ זה יולד שם (לעיל פז) כלומ׳ שמעטים הם בני אדם של צורה שבתוכה והם המתכנסים בעת הצרה לצורך הנהגותיהם אבל ציון איש ואיש יולד בה כלומ׳ שכלם חכמים ונבונים ואין בהם בחירה מי מהם יבקשו לחתישב לצורך הנהגתם ועצתם אבל כלם משכילים וחכמים כלם ראויים להתקבץ לעצה וזהו כעיר שחברה לה יחדו.

מהו דתימא - האי דקאמר לאו משום בן דוקא והאי דאמר בן לכשאבנה ממנה הוא דמשמע כגון ואבנה גם אנכי ממנה (בראשית ל) וכי נולד בת או טומטום ואנדרוגינוס נמי ליהוי נזיר קמ"ל דלא:

וּמַה שֶׁרָאִיתִי לְהָרַב הַמֻּפְלָא הר״י רוֹזָאנִיס זצוק״ל (פרשת דרכים ד״א) שֶׁהֵלִיץ בַּעֲדוֹ כִּי בִּלְהָה הָיְתָה מְפֻתַּת אָבִיו, וְדִיֵּק תֵּיבַת ״פִּלֶגֶשׁ״ שֶׁאֵינָהּ בְּקִדּוּשִׁין וְכוּ׳ יע״ש, אֵין דְּבָרָיו נִרְאִים, כִּי וַדַּאי שֶׁבְּקִדּוּשִׁין הָיוּ וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי שָׁם בִּמְקוֹמוֹ (בראשית ל:ג) וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּקוּנְטְרֵס הָרְאָיוֹת. וּמַה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (בראשית לה:כב) ״פִּלֶגֶשׁ״, אוּלַי שֶׁהִיא סְבָרַת רְאוּבֵן שֶׁבָּהּ שָׁגַג. אוֹ רָמַז הַכָּתוּב טַעַם בִּלְבּוּלֵי יְצוּעֵי אָבִיו שֶׁאָמַר: לֹא דַי זִלְזוּל אִמּוֹ בִּפְנֵי רָחֵל הַגְּבִירָה, אֶלָּא עוֹד תִּתְזַלְזֵל בִּפְנֵי הַפִּלֶגֶשׁ, וּלְעוֹלָם אֵשֶׁת יַעֲקֹב הָיְתָה וְהַכָּתוּב הֶעֱלָה עָלָיו שֶׁשָּׁכַב עִמָּהּ.

מבונה - בנויה בכל טוב מבונה לשון פרי כדכתיב (בראשית ל) ואבנה גם אנכי ממנה:

ויבאו מרתה. כְּמוֹ לְמָרָה, ה"א בְּסוֹף תֵּבָה בִּמְקוֹם למ"ד בִּתְחִלָּתָהּ, וְהַתָּי"ו הִיא בִּמְקוֹם ה"א הַנִּשְׁרֶשֶׁת בְּתֵבַת מָרָה, וּבִסְמִיכָתָהּ, כְּשֶׁהִיא נִדְבֶּקֶת לַהֵ"א שֶׁהוּא מוֹסִיף בִּמְקוֹם הַלָּמֶ"ד, תֵּהָפֵךְ הַהֵ"א שֶׁל שֹׁרֶשׁ לְתָי"ו; וְכֵן כָּל הֵ"א שֶׁהִיא שֹׁרֶשׁ בַּתֵּבָה תִּתְהַפֵּךְ לְתָי"ו בִּסְמִיכָתָהּ, כְּמוֹ "חֵמָה אֵין לִי" (ישעיהו כ"ז), "וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ" (אסתר א'), הֲרֵי הֵ"א שֶׁל שֹׁרֶשׁ נֶהְפֶּכֶת לְתָי"ו מִפְּנֵי שֶׁנִּסְמֶכֶת אֶל הַוָּי"ו הַנּוֹסֶפֶת, וְכֵן "עֶבֶד וְאָמָה" (ויקרא כ"ה), "הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה" (בראשית ל'), "לְנֶפֶשׁ חַיָּה" (בראשית ב׳:ז׳), "וְזִהֲמַתּוּ חַיָּתוֹ לָחֶם" (איוב ל"ג), "בֵּין הָרָמָה" (שופטים ד'), "וּתְשֻׁבָתוֹ הָרָמָתָה" (שמואל א ז'):