פרשנות מצטטת על בראשית מא:י

וידבר שר המשקים את פרעה מה שהיה ראוי לדבר קודם שתי שנים. אבל המשל אומר יותר טוב המאוחר מאשר עדן לא היה. וז"ש את חטאי אני מזכיר היום מה שלא זכרתי קודם לכן. ורמז באומרו את חטאי ולא אמר חטאתי. שחטא בב' פנים הא' שהיה כפוי טובה ליוסף שעשה עמו טובה והשיבו על כנו. וא"ל כי אם זכרתני אתך ובזה חטא שלא הזכירו עד היום וזהו אני מזכיר היום. והב' הוא פרעה קצף על עבדיו ויתן אותי בעבור שחטאתי כנגד המלך. ואף עפ"י שלא היה לי להזכיר חטאתי אני מזכיר היום. וזהו את חטאי שני חטאות. ואמר ויתן אותי במשמר. וחזר לומר אותי ואת שר האופים. להורות על חכמת יוסף. כי אולי יאמר אומר כי לא מחכמה פתר החלום. אלא שראה שר האופים בסוהר הפנימית. מקום אשר אסירי המות אסורים. וראה לשר המשקים אסור בסוהר החיצונה. ומכאן גזר אומר כי שר האופים ימות ושר המשקים יחיה. לזה אמר אינו כן. כי אני ושר המשקים היינו אסורים בסוהר אחת בשוה. וזהו ויתן אותי במשמר בית שר הטבחים. אותי ואת שר האופים בשוה. ועכ"ז אותי השיב על כני ואותו תלה. זה יורה על חכמתו. ובאמרו פרעה קצף. יורה שלא היה פרעה שם המלך. כי אין דרך כבוד לקרא למלכים בשמם. וכן אמר קצף ולא קצפת. כמדבר לנוכח. דרך כבוד למלך. וכן מצאתי במדרש פרעה קצף מכאן אמר פרעה לא היה שם ממש. אלא כינוי השם לענין גדולה כגון אפרכוס. שאלו היה שם ממש וכי קורים את המלך בשמו כשם שקורין להדיוט ואינו מחייב ראשו למלך. ולכך כל מלכי מצרים נקראו פרעה ע"כ. ואמר ושם אתנו נער עברי עבד. להורות על חכמתו היותו נער וחכם ובישישים חכמה. וכן היותו עבד שאין ברשותו ללמוד החכמה. ועכ"ז ונספר לו החלום דרך סיפור. ומיד בשמיעה לבד פתר החלום בלי עיון. ואמר איש כחלומו פתר. כי אם לא היה חלום אלא אחד לא היה כ"כ פלא. אבל היו ב' חלומות מב' אנשים והפתרון מוחלף זה מזה. ועכ"ז איש כחלומו פתר ויהי כאשר פתר לנו כן היה מיד בלי הפסק. לא כדרך הכוזבין שמאריכין הזמן:

ולהורת את בני ישראל וגו׳. עוד הוסיף עצה המשמחת הלב הוא להורות לתלמידים מקשיבים. וכבר נתבאר בס׳ דברים ועוד בכ״מ. דחקים משמעו כ״פ המדות שהתורה נדרשת בהן ע״י פלפול התלמוד וכמו שפירשנו בס׳ בראשית מ״א י׳ עה״פ ומחקק מבין רגליו. שהוא פלפול התלמוד. ונצטוה אהרן לעסוק בזה ויהי גורם שמחת הנפש המשכחת כל צער ויגון. ופי׳ את כל החקים כאן הוא כמו שפירשו חז״ל בכריתות די״ג את כל החקים אלו מדרשות. ולפרש״י הוא שדורשין בפירקא. ולפירוש הרמב״ם הוא דרשות ת״כ וספרי ומכילתא והכל בא ביד משה זהו התלמוד. ואע״ג שביארנו לעיל בס׳ שמות ר״פ תצוה ובס׳ דברים י׳ ו׳ שכח אהרן היה נעלה בסברא ולא דרך חידוש ופלפול מכ״מ זה אינו אלא כשהוא לעצמו לא נצרך לפלפול אלא מורה ומכוין האמת. משא״כ כשהוא מלמד לתלמידים היה מוכרח להודיעם דרך ההכרח להפסק. ולפי דברינו נכלל כל הוראות איסור והיתר בכלל בין הטמא ובין הטהור דמאכל אסור מיקרי טמא כמבואר בפ׳ זו. ומתחלה הזהירן על הוראה ואח״כ להגדיל תורה באמצעות החקים אשר צוה ה׳ ביד משה. היינו י״ג מדות. כ״ז לפי הפשט והדרש ידוע:

השיב על כני. פַּרְעֹה, הַנִּזְכָּר לְמַעְלָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר פַּרְעֹה קָצַף עַל עֲבָדָיו; הֲרֵי מִקְרָא קְצַר לָשׁוֹן, וְלֹא פֵּרֵשׁ מִי הֵשִׁיב, לְפִי שֶׁאֵין צָרִיךְ לְפָרֵשׁ; מִי הֵשִׁיב? מִי שֶׁבְּיָדוֹ לְהָשִׁיב, וְהוּא פַּרְעֹה; וְכֵן דֶּרֶךְ כָּל מִקְרָאוֹת קְצָרִים, עַל מִי שֶׁעָלָיו לַעֲשׂוֹת הֵם סוֹתְמִים אֶת הַדָּבָר: