פרשנות מצטטת על בראשית מא:יח

וראשי אגפים וראש הזנב. קצות הכנפים וקצות הזנב אחר מריטת הנוצה לפי שאלה המקומות בולטין יבשים והם יחותכו ויושלכו מן העופות אלא אם היו עופות שמנים מופלגי השומן כי אז יעזבו ויאותו לאכילה והוא מה שאמר ר' יוסי שכן מניחים בפטומות ותרגום (בראשית מ״א:י״ח) בריאות בשר פטימין בשר ואין הלכה כרבי יוסי ורבי ישמעאל ואלה הן מספר הי"ג דינין אשר זכר בנבלת עוף טהור. המשפט הראשון שהיא צריכה מחשבה. המשפט הב' שהיא לא תצטרך הכשר. המשפט השלישי שהיא תטמא זולתה מן האוכלין בכביצה כמו מה שיטמאו אוכלין טמאין ושמור זה העיקר גם כן שכל מה שיבואר מזכרון טומאת אוכלין וזה שיהא טמאה בעצמה אע"פ שיהיה הפחות שבשיעור ומטמאה לזולתן מאוכלין ומשקים שיהיה בכביצה ולשון ספרי אוכל טמא מלמד שהוא מטמא בכל שהוא יכול שיטמא אף לאחרים בכל שהוא ת"ל אשר יאכל הא אינו מטמא אלא בכביצה. והרביעי שמי שבלע ממנו כזית טעון הערב שמש. והחמישי שמי שנטמא בבליעתה חייב על ביאת מקדש. והששי ששורפים עליה התרומה אם נגע בה. והשביעי שאבר מן החי ממנה יחוייב על אכלו מלקות. והשמיני שחיטתה מטהרתה. והט' מליקתה ג"כ מטהרתה. והעשירי שהנוצה הנקראת גירטה שבכנפים יטמאו ויטמאו כמשפט שאר המאכלים. הי"א שזאת הנוצה לא יצטרף אל הבשר להשלים ממנה שיעור כזית. והי"ב שהמנקר והטלפים יטמאו ויטמאו כשאר אוכלין כפי מה שביארנו. והי"ג שהם יצטרפו לכזית לטמא בבית הבליעה:

גורפין מלפני הפטם ומסלקין לצדדין כו': פטם השור שמשמנין אותו תרגום בריאות פטמוטא (בראשית מא). ורעי כמו ראי ובלשון עברי כמו צפיעי הבקר (יחזקאל ד׳:ט״ו) וחכמים אוסרים לגרוף מלפני הפטם ואפי' היה המספא בקופה או דומה לה אבל אם היה אבוס קרקע והמספא לשם אסור הוא לדברי הכל דילמא אתי לאשויי גומות וכמו כן אוסרין סלוק לצדדיהן אבל לסלק מלפני הבהמה מותר אצלם ובתנאי שיסלק מלפני החמור ויתן לפני השור ולא שיסלק מלפני השור ויתן לפני החמור כי מה שהניח החמור הוא ראוי לאכילת השור ומה שהניח השור אינו ראוי לאכילת החמור כי הוא הפסידו ברירו והלכה כחכמים:

יעשה פרעה הוא בעצמו וממנו יראו ויקחו מוסר וכן יעשו הם. וזהו וחמש את ארץ מצרים. כי אחר שפרעה יתן החומש מתבואת ביתו וכולם יעשו כמוהו. ויקבצו את כל אוכל השנים הטובות שברוב התבואות מבזבזים אותה. ואותו האוכל יהיה לפקדון לארץ. כמו הפקדון שאין לשלוח יד בו. בענין שלא תכרת הארץ ברעב. או שיאמר יעשה פרעה ויפקד פקידים רבים בכל הארצות. ועכ"ז וחמש זה המנהיג המיוחד. והראשון נכון מיוסד על מאמרם ז"ל שאמרו יעשה פרעה בתחלה יפריש הוא משלו. ואח"כ ויפקד פקידים. למה כן מי רואה את פרעה נתן חומש ואינו נותן. ודכותיה ויעל אבימלך הר צלמון הוא וכל העם ויקח אבימלך את הקרדום בידו. מי רואה אבימלך נוטל קרדום ולא נטל. לישא על שכמו והוא לא ישא. מיד ויכרתו כל העם איש שוכו וילכו אחרי אבימלך. אף כאן הוא אומר יעשה פרעה בתחלה ואח"כ ויפקד פקידים על הארץ. מכאן למדנו שהיה יוסף דורש המבזבז אל יבזבז יותר מחומש כדי שלא יעני ויצטרך לבריות ע"כ. ועל זה אמר וייטב הדבר בעיני פרעה אע"פ ששעבד אותו ליתן חומש שלא כמנהג המלכים. ובעיני כל עבדיו כי אחר שהמלך נותן חומש מי לא יתן. ופרעה לא רצה לעשותו משנה לו. לפי שאין ממנים פרנס על הצבור אלא מדעתם. דכתיב ראו קרא ה'. וכ"ש ביוסף שהיה עבד ואין עבד מולך. לזה אמר פרעה לעבדיו הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו. ואחר שאין כמוהו ראוי הוא למעלה. והם לא ענו לו דבר ושתיקה כהודאה דמיא. או לא ענו לו לפי שלא היה מקום תשובה כי אחר שהמלך אמר שהיה רוח אלהים בו אין להכחישו כ"כ. ואולי הם ענו איש אשר רוח אלהים בו לפי שהוא אמר סתם הנמצא איש כזה. והם אמרו ודאי איש טוב הוא אחר שרוח אלהים בו. ואחר שהם הודו לדבריו. אמר ליוסף אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך. כלומר אני רואה כי החכמה שלך אינה כשאר חכמות שלמדים מבני אדם. אלא שהשם הודיע אותך את כל זאת והוא רב לך. לכן אין נבון וחכם כמוך. כי שאר החכמים לומדים משאר חכמים בנ"א כמותם. אבל אתה אלהים הודיע אותך את כל זאת. ובאמרו אחרי הודיע אלהים. ולא אמר אלהים הודיע אותך. יורה על מאמרם ז"ל אחרי היית כשהודיע אלהים אותך את כל זאת. וכמו שדרשו שאמר צנומות ודלות. ויוסף אמר לו לא ראית כן. וזה לבחון חכמתו שאמר לו שר המשקים ונספר לו ויפתור לנו. ואחר שראה חכמתו הודה ואמר הודיע אלהים אותך את כל זאת ואין חכמה ואין תבונה נגד ה'. ובכאן נתן כבוד לשם אלהים וכפר באלוהו וביאורו שהיה לו אלוה כאומרו לי יאורי. ואע"פ שחלק כבוד לאלוהו בתחלה כמאמרם ז"ל. כשסיפר פרעה ליוסף אמר והנה מן היאור עולות שבע פרות בריאות בשר. אבל בפרות הרעות לא הזכיר מן היאור. דכתיב והנה שבע פרות אחרות עולות אחריהן וגו'. למה כן ללמדך שחלק פרעה הרשע כבוד לאלוהו. והזכיר שמו על הטובה וכסהו על הרעה. ומנין לך שהוא אלוהו שנאמר לי יאורי. ומכאן אתה דן ק"ו כלפי המקום. ומה פרעה הרשע עשה כן לאלוהו שאין בו ממש. עאכ"ו נגד הקב"ה שצריך להזכיר שמו על הטובה ולא על הרעה. שנאמר לא יגורך רע. שאין להזכיר שמו על הרעה. שכן אתה מוצא ויקרא אלהים לאור יום ועל החשך לא הזכיר שמו שנאמר ולחשך קרא לילה. וכן אתה מוצא באדם וחוה בברכתן הזכיר השם ובקללתן לא הזכיר שמו. שנאמר ואל האשה אמר. וכן בנח בברכת בניו הזכיר שמו. ובקללת כנען לא הזכיר שמו ע"כ. וזה דקדקו חז"ל לפי שבתחלה אמר מן היאור בפרות הטובות ורעות. ובספור יוסף לא הזכיר מן היאור ברעות. לרמז ליוסף שהיה חולק כבוד לאלהיו. ולכן א"ל יוסף אל תבטח על דברי השקר כי נילוס אלהים עולה ומשקה את הארץ. כי אם אלהים לא יענה את שלום פרעה שוא תשועת אלהיך ויאורך. כי כשהשם ירצה לא יעלה יאורך. וז"ש במדרש ואם משפחת מצרים לא תעלה ולא באה ולא עליהם. ואינו אומר ולא עליהם הגשם כשם שכתב במשפחות הארץ. אלא ולא עליהם. לפי שאין ארץ מצרים שותה מי גשמים. אלא פישון עולה ומשקה כל ארץ מצרים. ולכך כתב ולא עליהם שאין נילוס עולה על הארץ. ולכך חלם פרעה מן היאור לפי שאין חיותם אלא מן היאור ע"כ. ולכן א"ל יוסף אלהים יענה את שלום פרעה ולא אלהיך. ובהכרח יש לך להודות באלהותו. ולכן על כרחו הודה ואמר אחרי הודיע אלהים אותך. וכן תמצא בפרעה שהיה מלך ומתקן דבריו לפני יוסף. אחר שראה חכמתו כי בתחלה אמר יפות מראה ובריאות בשר. ואחר כך אמר בריאות בשר ויפות תואר. לפי שהיופי בא מצד הבריאות כדי שלא יתפשהו בדבריו. ובמקום אחר היה משנה לנסותו כמו שכתבנו: