פרשנות מצטטת על בראשית מא:כז

ומה שאמר שתי אמירות בלא ענייה בנתיים ויאמר ה' אלהים מה תתן לי וגו' ויאמר אברם הן לי לא נתת זרע פירש רבינו חננאל כי הראשון הוא מחשבה כמו ויאמר עשו בלבו (בראשית מא כז) אמרתי אני בלבי (קהלת ג יז) כלומר חשב בלבו מה יהיה שכר ואנכי הולך ערירי (דרשות אבן שועיב):

ולא תשב ארבעים שנה. ארבעים ושתים שני רעבון נגזרו בחלום פרעה כנגד שלשה פעמים שנכתב החלום שבע פרות ושבע שבלים רעות (בראשית מ״א:כ׳) ראה וספרו ליוסף הרי שני פעמים ויוסף אמר לו שבע הפרות הרקות והרעות וז' השבלים הרקות (שם) הרי ארבעים ושתים לרעב ולא היה להם אלא שתים שנאמר כי זה שנתי' הרעב (שם מ"ה) ומשירד יעקב למצרים פסק הרעב שהרי בשנה השלישית זרעו שנאמר ותן זרע ונחיה וגו' (שם מז) והארבעים נפרעו להם עכשיו:

רק. לרבותינו בספרי מקרא זה בבהמת קדשים שנפסלה להקרבה ע"י מום איירי כמ"ש רש"י, ולפי"ז יש לפרש מלת רק לשם תואר לבהמה בעלת חסרון ומום (מאנגעלהאפטעס), כי רק בפת"ח שוה בהוראתו עם רק בציר"י, כמו הפרות הרַקות והשבלים הרֵקות (מקץ מ"א) שפי' חסרי שלמות הגוף (ע"ש רש"י), וכן המקומות שאצל העינים שנקראו רק, כמו כפלח הרמון רקתך, הוא לטעם חסרון הבשר בהם, ועליו אז"ל הריקנים שבך, כמו אנשים ריקים (שופטים ט׳:ד׳) שהם חסרי שלמות הנפשיות, ומלת רק שהוא מלת הטעם כמו רק הדם ל"ת הוא ג"כ מטעם חסרון ורקות, שממעט ומחסר דבר זה להוציא מן הכלל (נור, לעדיגליך), וכן כאן מלת רק הוא שם לבהמות קדשים שנולדו בהם חסרונות ומומים שאינם ראויים למעלת הקדשים, ומלשון המקרא עצמו יש הכרעה דלאו בהיתר בשר תאוה לחוד קרא משתעי' דא"כ היה ראוי להקדים מלות בכל שעריך ולומר רק בכל שעריך. עמ"ש חקת כ' י"ט רק אין דבר: