פרשנות מצטטת על בראשית מא:לא

וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת עַל דַּעְתִּי הוּא סִימָן שֶׁיֹּאכְלוּ שְׁנֵי הָרָעָב אֶת שְׁנוֹת הַשָּׂבָע, וּמִזֶּה לָמַד יוֹסֵף לֵאמֹר לְפַרְעֹה "וְיִקְבְּצוּ אֶת כָּל אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטֹּבֹת" "וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן לָאָרֶץ לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב", כִּי רָאָה שֶׁהַפָּרוֹת וְהַשִּׁבֳּלִים הַטּוֹבוֹת תָּבוֹאנָה אֶל קֶרֶב הָרָעוֹת, וְאֵינֶנָּה עֵצָה, כִּי הַלְיוֹעֵץ לְמֶלֶךְ נְתָנוּהוּ, רַק בְּפִתְרוֹן הַחֲלוֹם אָמַר כֵּן "וְנִשְׁכַּח כָּל הַשָּׂבָע", "וְלֹא יִוָּדַע הַשָּׂבָע", פִּתְרוֹן "וְלֹא נוֹדַע כִּי בָאוּ אֶל קִרְבֶּנָה וּמַרְאֵיהֶן רַע", כִּי רָאָה שֶׁלֹּא הָיוּ בַּאֲכִילָתָן בְּרִיאוֹת וְטוֹבוֹת רַק הָיוּ לָהֶן לְמִחְיָה, אִלּוּ לֹא אָכְלוּ אוֹתָן הָיוּ מֵתוֹת בְּכַחֲשֵׁיהֶן. וְלֹא כְּדִבְרֵי רַשִׁ"י שֶׁאָמַר "וְנִשְׁכַּח כָּל הַשָּׂבָע" הוּא פִּתְרוֹן הַבְּלִיעָה:

ומלת יירה. משונה מרעותה כי משפט בעלי היו"ד להתחלף בוי"ו בעתיד בנין נפעל כמו ולא יִוָדַע השבע (ברא' מא לא) יסרתני וָאִוָסֵר (ירמי' לא יז) אולי עשו כך שלא תתערב עם גזרת למען תורא (תה' קל, ג) כי האלף והה"א נחים בסוף המלה, אין הפרש ביניהם במבטא:

הוא פתרון הבליעה וכו'. דאם לא כן למה פתר לו דבר שאינו בחלום, ומנא ליה ליוסף זה. ומה שאמר "ונשכח כל השובע" ואחריו (ר' פסוק לא) "ולא נדע", הפרש יש בין שניהם, כי "ונשכח" היינו שמחמת הרעב יהיה נשכח השובע, שלא תהיה נראה השובע ותהיה נשכחת, ודבר שהוא נשכח לפעמים יקרה שהוא נזכר, לכך אמר "ולא נודע" שלא יהיה נודע כלל בשום ענין השובע: