וַיַּרְכֵּ֣ב אֹת֗וֹ בְּמִרְכֶּ֤בֶת הַמִּשְׁנֶה֙ אֲשֶׁר־ל֔וֹ וַיִּקְרְא֥וּ לְפָנָ֖יו אַבְרֵ֑ךְ וְנָת֣וֹן אֹת֔וֹ עַ֖ל כָּל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
אור חדש
"ויהי באמרם אליו יום ויום וגו'" (פסוק ד). במדרש (אסת"ר ז, ז-ח), רבי יוחנן בשם רבי בנימין ברבי לוי, בניה של רחל ניסן שוה וגדולתן* שוה; הדה הוא דכתיב (בראשית לט, י) "ויהי כדברה אל יוסף יום יום", וכאן כתיב "ויהי באמרם אליו יום יום". "ולא שמע אליהם", ולהלן כתיב (שם) "ולא שמע אליה לשכב אצלה". וגדולתן שוה, הדה הוא דכתיב (בראשית מא, מב) "ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אותה על יד יוסף וילבש אותו בגדי שש", וכאן כתיב (להלן ח, ב) "ויסר המלך את טבעתו אשר העביר מהמן ויתנה למרדכי". להלן כתיב (בראשית מא, מג) "וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו ויקראו לפניו אברך", וכאן כתיב (להלן ו, ט) "ונתון הלבוש והסוס וקראו לפניו ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו". מה אמר מרדכי למי שאמר לו (פסוק ג) "מדוע אתה עובר את מצות המלך". רבי לוי אמר, אמר להם מרדכי, משה רבינו עליו השלום הזהיר לנו בתורה (דברים כז, טו) "ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה", וזה רשע עושה עצמו עבודה זרה. וישעיה הנביא הזהירנו (ישעיה ב, כב) "חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא". ולא עוד אלא, שאנו איסגנסירין של הקב"ה, שכל השבטים נולדו בחוצה לארץ, וזקני נולד בארץ ישראל. אמרין* ליה ונימר ליה, מיד "ויגידו להמן וגו'". אמר להון המן, אמרינן ליה זקנו הלא הוא השתחוה לזקני, הדה הוא דכתיב (בראשית לג, ו-ז) "ותגשן השפחות וגו' ואחר נגש יוסף ורחל וישתחוו". היתיב*, ועדיין לא נולד בנימין. אמרין ליה הדה הוא דכתיב "ויגידו להמן".
מחוקקי יהודה; קרני אור
[ו] הרדי"א פי' שהיה כל אחד מהם שר על שלשים איש, ושד"ל הביא מתרגום יוני המיוחס לע' זקנים שנקראו כן הנלחמים במרכבה, להיות בכל מרכבה ג' אנשים, אחד מנהיג ושנים נלחמים, ובמכילתא (בשלח פ"א) רשב"ג אומר זה השלישי שעל המרכבה, לשעבר לא היו אלא ב' שהיו מריצים המרכבה, ופרעה הוסיף עליהם אחד בשביל למהר לרדוף אחר ישראל", וכן מתרגום יוב"ע נראה שפתר דברי רשב"ג על הבהמה השלישית שיוסיף פרעה לכל מרכבה ומרכבה, וכן הוא (ירושלמי כלאים פ"ח ה"ב מדרש שר"ש פ"א, הוצ' הח' ד"ר גרינהוט) בראשונה לא היו אלא שתים דכחיב וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו (ברא' מא מג) עמד פרעה ועשה שלש, דכתיב "ושלישים על כולו":
שד"ל
ומשוש. מקור במי"ם על דרך לשון ארמית, כמו וּמִסְפָּר את רבע ישראל (במדבר כ"ג י'), למקרא העדה ולמסע את המחנות (שם י' ב'), ועיין למטה ט' ו'. ודע כי המקור לפעמים יש בכחו הזמן והגוף הנזכרים לפניו, כי לאהבת הקצור משמיטין מה שנודע כבר, כגון ויקראו לפניו אברך ונתון (בראשית מ"א מ"ג) הכוונה ונתנו, אף כאן וּמְשׂוֹשׂ ענינו וְשָׂשׂ, עבר לנסתר, כמו מָאַס שלפניו.