וַיֹּאמְר֥וּ אֵלָ֖יו לֹ֣א אֲדֹנִ֑י וַעֲבָדֶ֥יךָ בָּ֖אוּ לִשְׁבָּר־אֹֽכֶל׃
רד"ק
ואחלצה צוררי ריקם: לא די שלא גמלתי שלמי רע, אבל חלצתי מי שהיו צוררי ריקם. ובחנם הייתי מציל אותו, כמו שהציל שאול מיד אבישי שהיה הורג אותו לולי שמנעו שאמר: אכנו נא בחנית ובארץ פעם אחת ולא אשנה לו (שמואל א כו ח); וכן כשהיה במערה נאמר: וישסע דוד את אנשיו בדברים ולא נתנם לקום אל שאול (שם כד ח). וא"ו ואחלצה כמו וא"ו ועבדיך באו לשבר אכל (בראשית מב י) שפרושו: לא אדני כמו שאתה אומר כי מרגלים אנחנו, אבל עבדיך באו לשבר אכל.
מאירי
ואם עשיתי כן ירדוף אויב נפשי ויעשה גם לי כן ולשון ואחלצה לזה הפי׳ הוא ענין שלוח והפרדה כמו חלץ מהם (הושע ה ז) שפירושו סר ונפרד מהם. וי״מ ואחלצה כמו ועבדיך באו לשבור אוכל (בראשי׳ מב י) שפירושו אבל עבדיך באו כלומ׳ אבל עשיתי ההפך שגמלתיו טוב ושלחתיו ריקם כשבא לידי שהייתי יכול להורגו ולא רציתי אבל שלחתיו ריקם ר״ל בלא שום היזק ולשון ואחלצה לפי׳ זה הוא ענין הצלה ואין לשון ריקם נופל בו יפה ואולי פירושו ריקם הייתי מצילו בלא שום הגעת תועלת לידי ורמז על שהיה יכול להורגו במעשה כנף המעיל ובמעשה החנית וצפחת המים (ש״א כו). וירדוף מורכב מפעל הקל ומפעל הדגוש כלומ׳ שירדוף הוא וירדף אחרים אחרי וישיגני, וירמוס לארץ חיי ר״ל שיהרגני או שישפילני ויבוסני ברמיסת העפר והוא כענין וכבודי לעפר ישכן סלה כלומ׳ אם עשיתי מה שהיה הוא חושב עלי יתנני האל בנפש צרי כה יעשו לי וכה יוסיפו.