כֻּלָּ֕נוּ בְּנֵ֥י אִישׁ־אֶחָ֖ד נָ֑חְנוּ כֵּנִ֣ים אֲנַ֔חְנוּ לֹא־הָי֥וּ עֲבָדֶ֖יךָ מְרַגְּלִֽים׃
מגלה עמוקות
במדרש למה נאמרה באברהם וביעקב זכירה וביצחק לא נאמרה זכירה ר' ברכיה ורבנן ד' ברכיה א' לפי שהי' בן יסורין ורבנן א' לפי שאפרו של יצחק צבורה ולמה נאמרה באברהם וביצחק אף וביעקב לא נאמר אף שהיתה מיטתו שלימה אברהם יצא ממנו ישמעאל ובני קטורה יצחק יצא ממנו עשו וכל אלופיו יעקב היו בניו צדיקים (בראשית מב) כלנו בני איש אחד נחנו עכ"ל וקשה ואיך אפשר לו להתחיל ביעקב ואף מתחילת דבריו ואם שאלתו שיתחיל מאברהם ונמצא מוכרח לומר ביעקב אף הלא קודם זה תירץ קושיא זו באומרו למה מנה האבות אחורנית כדאי הוא יעקב וכו' וא"כ הלא כבר תירץ קושיא זו ועתה מה היה חסר שמקשה עוד פעם אחרת ואפשר לומר למה שתירץ שיצחק אפרו רואה צבור הלא לפי זה יצחק יותר טוב מן יעקב שעולתו (תהלים כ) ידשנה סלה וא"כ מהראוי להתחיל כו תחלה כי הוא מתעטר לראש אבהן וכן בבריאת עולם פתח בשם אלקים דביה איברי עלמא וכן בפסוק (שם פט) צדק ומשפט מכון כסאך מתחיל בצדק שהוא מדת יצחק אבינו ובזה מתרץ שמטתו של יעקב היתה שלימה. או יאמר שהל"ל וזכרתי אף את בריתי יעקב הלא אפרו של יצחק הוא תמיד לנגד עיניו ית' וכמו שזוכר ורואה את הדשן למעלה אז גם כן זוכר חסדי אבות שאר הבריות שהיה לו עם כל א' וא' ומה שלא אמר בריתי עם יעקב כי על המידות העליונות קאמר שהם ממש ברית המדה העליונה נקראת יעקב וכן גם כן אף את ברית של מדת יצחק של מעלה ולפי המדרש פירוש הכתוב וזכרתי את בריתי יעקב שהקב"ה נותן טעם לדברי עצמו למה הוא מזכיר מתחילה יעקב ולפי שאף את בריתי יצחק ביצחק לא ההחלתי תחילה אף על פי שאפרו צבור ע"ג המזבח א"כ זכותו יותר גדול מן יעקב והיה ראוי להתחיל בו אבל לפי שיש בו אף עשו ואלופיו לכן לא התחלתי בו ולמה לא התחלתי באברהם הלא הוא הראשון לז"א אף את בריתי אברהם אזכור ומה שאמר גבי אברהם זכירה לבסוף לפי שאברהם ויצחק זכרון א' עולה לכאן ולכאן:
חזקוני
כי ישבו אחים פרט לאחים מן האם דגמרינן גז״ש מאחים משנים עשר עבדיך אחים אנחנו.
לחם שמים
יכוין. עתיד מהפעל הכבד וננקד הכ"ף בפת"ח והוי"ו בציר"י. ולעבר תאמר כיון בחיר"ק ופתח אחריו בפלס ומאמר אסתר קים [אסתר ט' ל"ב] וכמו שתאמר קים יקיים מן קום. ככה תנהוג בגזרה זו ששרשה כון. וכן הם שוים בשמות ותארים. כמו שיורה כיון צלמיכם עמוס [ה' כ"ו] (ובמסכת מדות א' פותח כוון הומר' היו"ד בוי"ו כמנהג בהרבה מקומות שאותיות יהו"א מתחלפות ונשאר הניקוד הראוי. והנה הוא ש"ד של כוונה) בפלס קיום. וכונים למלכת השמים בפלס קימים. ומלת כיון המצויה בלשון חז"ל לבוא לנתינת טעם כמו כיון שבגד בה כיון שאמר שטעמו כטעם לפי או מאחר. קריאתה בציר"י הכ"ף. כי נגזר מן כן כנים אנחנו [בראשית מ"ב י"א]: