וַיֹּאמְר֗וּ שְׁנֵ֣ים עָשָׂר֩ עֲבָדֶ֨יךָ אַחִ֧ים ׀ אֲנַ֛חְנוּ בְּנֵ֥י אִישׁ־אֶחָ֖ד בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וְהִנֵּ֨ה הַקָּטֹ֤ן אֶת־אָבִ֙ינוּ֙ הַיּ֔וֹם וְהָאֶחָ֖ד אֵינֶֽנּוּ׃
תוספות יום טוב
אחותו מאמו וכו'. פירש הר"ב שאין יבום אלא באחיו מן האב דילפינן אחוה אחוה מבני יעקב דכתיב הכא (שם) כי ישבו אחים והתם כתיב (בראשית מ״ב:י״ג) שנים עשר עבדיך אחים [אנחנו] בני אבינו ולא ילפינן מלוט דכתיב (שם י"ג) כי אנשים אחים אנחנו דלהכי כתב רחמנא יחדיו. ואי כתב יחדיו לחוד הוה אמינא עד דמיחדו באבא ואימא גמרא פ"ב ד' י"ז ע"ב:
שפתי חכמים
המיוחדים בנחלה כו'. ר"ל דוקא המיוחדים בנחלה שזה יורש את זה אם מת, דהיינו אחים מן האב, פרט לאחים מן האם שאין זה יורש זה את זה. שכל קרובי אביו יורשין אותו, ולא אחיו מאמו. וא"ת למה לי יחדו, תיפוק לי' מג"ש דאחים אחים מבני יעקב, כתיב הכא אחים, וכתיב התם (בראשית מב יג) שנים עשר עבדיך אחים וגו', מה להלן מן האב אף כאן מן האב. וי"ל כיון שמצינו דנקראו אחים אפי' קרובים, כדכתיב (שם יג ח) אנשים אחים אנחנו, הוה אמינא אפילו קרובים חייבים לייבם, וכמו שמצינו גבי בועז, לכך כתיב יחדו המיוחדים בנחלה וכו'. ובגמרא פרק ב' דיבמות (יז:) תירצו בעניין אחר ע"ש. והביאו הרא"ם ע"ש:
גור אריה
פרט לאחיו מן האם. דאם לא כן, "יחדו" למה לי. ואם תאמר, שמא "יחדו" שמיוחדים מן אב ואם. ואי משום דיבום בנחלה תליא, דכתיב (פסוק ו) "יקום על שם אחיו המת", והיינו לנחלה (רש"י שם), ומאחר דבנחלה תליא, סגי אם הם אחים מן האב (ב"ב קי ע"ב), דהא יבום חידוש הוא, דהרי משתרי ערוה לגביה (ושריא), לכך צריך שהם אחים מן האב ומן האם. כבר פירשו בגמרא (יבמות יז ע"ב) דילפינן "אחים" "אחים" מבני יעקב, מה התם אחים מן האב, דכתיב (בראשית מב, יג) "שנים עשר עבדיך אחים", אף כאן אחים מן האב ולא מן האם. ומכל מקום אצטריך "יחדו", דאם לא כן, הוה אמינא נילף "אחים" מן לוט, דכתיב (בראשית יג, ח) "כי אנשים אחים אנחנו", ולא צריכים כלל שיהיו אחים, לכך בעי "יחדו". כך מפורש בפרק שני דיבמות (יז ע"ב):