וַיִּפְתַּ֨ח הָאֶחָ֜ד אֶת־שַׂקּ֗וֹ לָתֵ֥ת מִסְפּ֛וֹא לַחֲמֹר֖וֹ בַּמָּל֑וֹן וַיַּרְא֙ אֶת־כַּסְפּ֔וֹ וְהִנֵּה־ה֖וּא בְּפִ֥י אַמְתַּחְתּֽוֹ׃
ברכת אשר
"...ושים כסף איש... ואת כסף שברו". לא ראיתי מי שיסביר מה בין "כסף איש" ולבין "כסף שברו". מסתבר לי שהנקרא כאן "כסף שברו", הוא הכסף שבנימין הביא עמו, שהרי אצלו לא היה "כסף איש", כסף הקנייה הראשונה שהוחזר, ומשום כך היה צריך יוסף לצוות ציווי מיוחד באשר לכסף שצריך לשים באמתחתו. חיזוק להסבר זה מצאתי בדברי רמב"ן ור"ע ספורנו שהחזרת כסף הקנייה הראשונה היה בידיעתם של בני יעקב, ואכן אין הכתוב מתאר כל סימן הפתעה בשעת פתיחת אמתחותיהם (להלן פס' יא-יב), ושלא כמו למעלה (פ' מב, כז, כ, לה). (פ' מקץ תשנ"ט) וכן בדעת מקרא.
רבנו בחיי
ויקח מאתם את שמעון. עכב את שמעון יותר מכולם כדי להפרידו מאת לוי שלא יטלו שניהם עצה כנגדו כענין שעשו כנגד שכם, לפי ששניהם היו מצויים יחד תמיד, כענין שכתוב (בראשית מ״ט:ה׳) שמעון ולוי אחים כלי חמס וגו'. ומ"ש (פסוק כז) ויפתח האחד את שקו, זה לוי, ולפי שנפרד שמעון ממנו קראו הכתוב אחד. והנה יוסף הוצרך לקחת אותו מהם אבל הם לא לקחוהו. מכאן למדו רבותינו ז"ל נכרים שאמרו לישראל תנו לנו אחד ונהרגהו ואם לאו נהרוג את כלכם ילחמו ויהרגו כולם ואל ימסרו אחד מישראל להריגה. אבל אם בררו מעצמם אחד מהם ואמרו תנו לנו את פלוני הרי אלו נותנים להם ואל יהרגום. שכן מצינו בשבע בן בכרי שבא כנגד דוד כענין שכתוב (שמואל ב כ׳:א׳) ושם נקרא איש בליעל ושמו שבע בן בכרי איש ימיני ויתקע בשופר ויאמר אין לנו חלק בדוד ולא נחלה לנו בבן ישי איש לאהליו ישראל. וכאשר ברח לו ונכנס באבלה בית מעכה רדף אחריו יואב, כענין שכתוב ויבאו ויצורו עליו באבלה בית המעכה וישפכו סללה אל העיר ותעמוד בחל וכל העם אשר את יואב משחיתים להפיל החומה, ואמר להם יואב איש מהר אפרים שבע בן בכרי שמו נשא ידו במלך בדוד תנו אותו לבדו ואלכה מעל העיר ותאמר האשה אל יואב הנה ראשו מושלך אליך בעד החומה.
הפלאה שבערכין
מטרתא כתובות דף ק"י. הפוכי מטרתא למה לי פירוש מטרתא הן שליפין של שק שנושאין בהם תבואה וכל מיני קטניות על גבי שוורים זה מחזיק עשרה סאין וזה מחזיק עשרה סאין למה לנו להפך משאוי של זה לזה ומשאוי של זה לזה יעמוד כל אחד במשאו עכ"ל. וראיתי בפירוש הרמב"ן על פסוק ויפתח האחד את שקו [מקץ מ"ב פסוק כ"ז] כתב מתראתא: