וַיֹּאמְר֡וּ שָׁא֣וֹל שָֽׁאַל־הָ֠אִישׁ לָ֣נוּ וּלְמֽוֹלַדְתֵּ֜נוּ לֵאמֹ֗ר הַע֨וֹד אֲבִיכֶ֥ם חַי֙ הֲיֵ֣שׁ לָכֶ֣ם אָ֔ח וַנַ֨גֶּד־ל֔וֹ עַל־פִּ֖י הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה הֲיָד֣וֹעַ נֵדַ֔ע כִּ֣י יֹאמַ֔ר הוֹרִ֖ידוּ אֶת־אֲחִיכֶֽם׃
רשב"ם
ויאמר אליהם לא כי ערות הארץ באתם לראות - שאם כן איך לא נשאר אחד מכם את אביכם. כלומר אצלו, ולדעת אם בנימין קיים אמר להם כן. והם השיבו: שנים עשר עבדיך אחים וגו'. וכן כתוב לפנינו: שאול שאל האיש לנו ולמולדתנו.
הכתב והקבלה
כתב לך וגו' כי על פי. אמרו (גיטין ס' ע"ב) לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבעל פה שנא' כי עפ"י הדברים כרתי אתך ברית ואת ישראל, ולשון מדרש תנחומא (פ' נח) לא כתב הקב"ה בתורה למען הדברים האלה, ולא בעבור הדברים האלה, ולא בגלל הדבר, אלא על פי, וזהו תורה שבעל פה וכו', והמכוון במקרא לדעתם כי התורה נדרשת בכלל ופרט, גז"ש ושאר י"ג מדות, והשכחה מצויה בדבר שבעל פה אם לא שזכרון דברים שבכתב יחזיקם, לכן מהראוי לך לכתוב את הדברים האלה, כי משום שעל דברים שבע"פ כרתי אתך ברית, וא"א שיעלה זכרונם על לבך כ"א ע"י תורה שבכתב (ע"ש רש"א); ויתכן כי לשון פי יורה ענין ביאור דבר קשה והבנתו על עמקו, כי מאמר חכמה הנעלם והנסתר שלא יבינו הכל הכוונה הפנימית נקרא סתום, כמו (יחזקאל כ״ח:ג׳) כל סתום לא עממוך, וכן סתום הדברים (דניאל י״ב:ט׳), כי סתומים וחתומים הדברים, כלו' שאין המאמר גלוי ומפורש לכל אבל הוא נעלם ונסתם מלהבינם, והמבאר מאמר הנעלם והנסתם הוא כעושה פה פתוח לכלי הסתום מכל צדדיו עד שיוכלו להביט כל מה שבתוכו ופנימיותו, ולזה נמצא לשון פה אחר מאמרים מחוסרי ידיעה, כמו שאול שאל האיש לנו ולמולדתנו וגו' ונגד לו ע"פ הדברים האלה (מקץ מ"ג ז'), כלו' הודענו אליו די צורך ביאור שאלתו, ומלת על הוראתו עסק וענין כמו על כל דבר פשע (משפטים כ"ב) (ערקלאֶרונג דיזער וואָרטע בעטרעפפענד) [ע"ש רש"י אשר לדעתו הוא מקרא קצר כמ"ש הרא"ם], וכן במאמר כי יפלא ממך דבר למשפט אמר (שופטים י"ז) ועשית ע"פ הדברים אשר יגידו לך וגו' ע"פ התורה אשר יורוך, שמלת פי הוא ביאור הדבר שהיה נפלא ומכוסה ונעלם הידיעה, והיא התורה שבעל פה המסורה לנו לבאר התורה שבכתב: