וְאֵ֣ל שַׁדַּ֗י יִתֵּ֨ן לָכֶ֤ם רַחֲמִים֙ לִפְנֵ֣י הָאִ֔ישׁ וְשִׁלַּ֥ח לָכֶ֛ם אֶת־אֲחִיכֶ֥ם אַחֵ֖ר וְאֶת־בִּנְיָמִ֑ין וַאֲנִ֕י כַּאֲשֶׁ֥ר שָׁכֹ֖לְתִּי שָׁכָֽלְתִּי׃
רמב"ן
אֵל שַׁדַּי שְׁנֵי שֵׁמוֹת, כָּל אֶחָד תֹּאַר לְעַצְמוֹ. וּפֵרוּשׁ "אֵל", תַּקִּיף, מִלְּשׁוֹן "אֵילֵי מוֹאָב" (שמות טו טו) וּפֵרוּשׁ "שַׁדַּי" אָמַר רַשִׁ"י שֶׁיֵּשׁ דַּי בֶּאֱלֹהוּתִי לְכָל בְּרִיָּה. וּבְסֵפֶר מוֹרֶה הַנְּבֻכִים (א סג) פֵּרֵשׁ הָרַב כְּלוֹמַר שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ בִּמְצִיאוּת מָה שֶׁנִּמְצָא, וְלֹא בְּקִיּוּם מְצִיאוּתוֹ לְזוּלָתוֹ, אֲבָל מְצִיאוּתוֹ תַּסְפִּיק בְּעַצְמָהּ. וְרַבִּי אַבְרָהָם פֵּרְשׁוֹ בְּשֵׁם הַנָּגִיד זַ"ל מִגִּזְרַת שׁוֹדֵד, כְּלוֹמַר מְנַצֵּחַ וּמְשׁוֹדֵד מַעַרְכוֹת הַשָּׁמַיִם, וְזֶהוּ הַנָּכוֹן, כִּי הִיא מִדַּת הַגְּבוּרָה מַנְהֶגֶת הָעוֹלָם שֶׁיֹּאמְרוּ בָּהּ הַחֲכָמִים (ב"ר לה ד) "מִדַּת הַדִּין שֶׁל מַטָּה". וְטַעַם לְהַזְכִּיר עַתָּה זֶה הַשֵּׁם כִּי בוֹ יֵעָשׂוּ הַנִּסִּים הַנִּסְתָּרִים לַצַּדִּיקִים, לְהַצִּיל מִמָּוֶת נַפְשָׁם וּלְחַיּוֹתָם בָּרָעָב וְלִפְדּוֹתָם בְּמִלְחָמָה מִיַּד חֶרֶב, כְּכָל הַנִּסִּים הַנַּעֲשִׂים לְאַבְרָהָם וְלָאָבוֹת, וּכְכָל הַבָּאִים בַּתּוֹרָה בְּפָרָשַׁת אִם בְּחֻקֹּתַי (ויקרא כו ג-מו) וּבְפָרָשַׁת וְהָיָה כִּי תָבֹא (דברים כח א-סח) בַּבְּרָכוֹת וּבַקְּלָלוֹת, שֶׁכֻּלָּם נִסִּים הֵם, כִּי אֵין מִן הַטֶּבַע שֶׁיָּבוֹאוּ הַגְּשָׁמִים בְּעִתָּם בְּעָבְדֵנוּ הָאֱלֹהִים, וְלֹא שֶׁיִּהְיוּ הַשָּׁמַיִם כַּבַּרְזֶל כַּאֲשֶׁר נִזְרַע בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית, וְכֵן כָּל הַיִּעוּדִים שֶׁבַּתּוֹרָה, אֲבָל כֻּלָּם נִסִּים, וּבְכֻלָּם תִּתְנַצֵּחַ מַעֲרֶכֶת הַמַּזָּלוֹת, אֶלָּא שֶׁאֵין בָּהֶם שִׁנּוּי מִמִּנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם כַּנִּסִּים הַנַּעֲשִׂים עַל יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ בְּעֶשֶׂר הַמַּכּוֹת וּבִקְרִיעַת הַיָּם וְהַמָּן וְהַבְּאֵר וְזוּלָתָם, שֶׁהֵם מוֹפְתִים מְשַׁנִּים הַטֶּבַע בְּפִרְסוּם, וְהֵם שֶׁיֵּעָשׂוּ בַּשֵּׁם הַמְיֻחָד אֲשֶׁר הִגִּיד לוֹ. וְלָכֵן אָמַר עַתָּה לְאַבְרָהָם אָבִינוּ כִּי הוּא הַתַּקִּיף הַמְּנַצֵּחַ שֶׁיִּגְבַּר עַל מַזָּלוֹ וְיוֹלִיד, וְיִהְיֶה בְּרִית בֵּינוֹ וּבֵין זַרְעוֹ לְעוֹלָם, שֶׁיִּהְיֶה חֵלֶק ה' עַמּוֹ וּבִרְצוֹנוֹ יַנְהִיגֵם, לֹא יִהְיוּ תַּחַת מֶמְשֶׁלֶת כּוֹכָב וּמַזָּל. וְדַע וּרְאֵה כִּי אַבְרָהָם אָבִינוּ לֹא הִזְכִּיר בִּדְבָרָיו שֵׁם יוֹ"ד ה' רַק בְּצֵרוּף הַשֵּׁם הַכָּתוּב בְּאָלֶ"ף דָּלֶ"ת אוֹ בְּצֵרוּף אֵל עֶלְיוֹן עִמּוֹ, וְיַזְכִּיר בְּעִנְיָנָיו "אֱלֹהִים", וְכֵן יֹאמַר "ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם" (בראשית כ"ד:ז'), וְאָמַר "ה' יִרְאֶה" (בראשית כ"ב:י"ד) עַל מְקוֹם הַמִּקְדָּשׁ הֶעָתִיד, וְיַעֲקֹב הִזְכִּיר תָּמִיד "אֵל שַׁדַּי" (להלן מג יד מח ג), וּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ לֹא יַזְכִּיר כֵּן לְעוֹלָם. וְאִם תִּזְכֶּה תָּבִין זֶה כֻּלּוֹ מִמָּה שֶׁאָמְרוּ בְּמַסֶּכֶת יְבָמוֹת (יבמות מ"ט), כָּל הַנְּבִיאִים נִסְתַּכְּלוּ בְּאִסְפַּקְלַרְיָא שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה, וּלְפִיכָךְ אָמַר יְשַׁעְיָה "וָאֶרְאֶה אֶת ה'" (ישעיהו ו א), וּמֹשֶׁה נִסְתַּכֵּל בְּאִסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה, וּלְפִיכָךְ אָמַר "כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי" (שמות לג כ). "וָאֶרְאֶה אֶת ה'" כָּתוּב בְּאָלֶ"ף דָּלֶ"ת. וְעוֹד אַזְכִּיר זֶה בְּפָרָשַׁת וָאֵרָא (שמות ו ב) אִם יִרְאֶה אֱלֹהִים בְּעָנְיִי:
אור חדש
אמר רבי אבא, משתפס יעקב אבינו השק, לא זז מבניו (אסת"ר ח, א). בא לתרץ גם כן הא דכתיב (בראשית לז, לד) "וישם שק במתניו", כי עדיין לא נעשה דבר גדול מאוד ללבוש שק כאילו נעשה דבר הפסד, ועל זה אמר "משתפס יעקב ללבוש השק". ודבר זה, כי הצרות קרובות ליעקב כמו השק שהוא קרוב לאדם והוא דבק באדם, כך הצרות קרובות ליעקב. וכמו שאמר (בראשית מג, יד) "אל שדי", שאמר לעולמו די יאמר לצרתי די (רש"י שם). ולכך אמר גם כן (תהלים כ, ב) "יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלקי יעקב", ואמרו במדרש (ילקו"ש תהלים סי' תרפ) לא אמר "אלקי אברהם", כי יעקב היה מיוחד לצרה. ולכך הלביש יעקב שק* על בשרו, לומר כי הצרות קרובות [ו]דביקות אליו ביותר. ומאחר שהצרות קרובות אליו, לא היה זז שק מעל בניו לעולם, כי הצרות קרובות בבניו, כי הדבר אשר דבק בהן האב לגמרי, לא סר מזרעו, והבן יורש אותו. ומפני כי בנימין נקרא "בן אוני" (בראשית לה, יח), והוא נולד בצרת אמו, ולכך הוא מוכן לו יותר שירש דבר זה מאבותיו. ולכך מרדכי שהוא "איש ימיני" (למעלה ב, ה), לבש שק. ואלו דברים יש לך להבין מאוד.
כלי יקר
וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם וְגוֹ׳. הִתְחִיל בִּלְשׁוֹן רְאִיָּה וְסִיֵּם בִּלְשׁוֹן יְדִיעָה, כִּי הָיָה לוֹ לוֹמַר ״וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם וְגוֹ׳ וּבִשְׁמִי ה׳ לֹא נִרְאֵיתִי לָהֶם״, או הָיָה לוֹ לוֹמַר ״וָאִוָּדַע אֶל אַבְרָהָם וְגוֹ׳ וּשְׁמִי ה׳ לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם״. וְהַקָּרוֹב אֵלַי לוֹמַר בָּזֶה, שֶׁלְּשׁוֹן רְאִיָּה מוֹרֶה יוֹתֵר עַל בֵּרוּר הַדָּבָר מִלְּשׁוֹן יְדִיעָה, כִּי יֵשׁ לְךָ יְדִיעָה בְּדָבָר הַנִּכָּר וְנוֹדָע בְּמוֹפֵת מִצַּד הַהֶקֵּשׁ הַשִּׂכְלִי אֲשֶׁר יִפּוֹל בּוֹ הַטָּעוּת, אוֹ עַל יְדֵי שְׁמִיעָה שֶׁיִּפּוֹל הַכָּזָב בּוֹ, אֲבָל הַדָּבָר שֶׁהָאָדָם רוֹאֶה עַיִן בְּעַיִן טוֹב מִכֻּלָּם, כִּי לֹא יִפּוֹל בַּדָּבָר הַנִּרְאֶה שׁוּם טָעוּת אוֹ כָזָב. וְתֵדַע, כִּי שֵׁם שֶׁל שַׁדַּי מוֹרֶה עַל שֵׁם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לְעוֹלָמוֹ ״דַּי״, וְעַל שֵׁם שֶׁיֹּאמַר ״דַּי״ לְצָרָתָם, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשׁ רַשִּׁ״י עַל פָּסוּק ״וְאֵל שַׁדַּי יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים״ (בראשית מג יד). וְיָדוּעַ שֶׁהָאָבוֹת הָיוּ כָּל יְמֵיהֶם מַכְאוֹבִים אוֹ רֻבָּם, כִּי אַבְרָהָם הוּשְׁלַךְ לְכִבְשַׁן, וְהָלַךְ נָע וָנָד, וְנִלְקְחָה אִשְׁתּוֹ. וְכֵן לְיִצְחָק, וְעוֹד סִתְּמוּ בְּאֵרוֹתָיו, וְהָיָה גֵּר בָּאָרֶץ. וְיַעֲקֹב יוֹתֵר פָּשׁוּט מִכֻּלָּם. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר ״דַּי״ לְצָרוֹת כֻּלָּם, וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר רָאוּ בְּעֵינֵיהֶם אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר עָבְרָה עֲלֵיהֶם וְהִצִּילָם ה׳ בְּשֵׁם שֶׁל שַׁדַּי וְאָמַר ״דַּי״ לְצָרוֹתָם. אֲבָל שֵׁם ה׳ הַמּוֹרֶה עַל רַחֲמִים גְּמוּרִים בְּלִי תַּעֲרוֹבֶת דָּבָר רָע, לֹא זוֹ שֶׁלֹּא רָאוּ בְּעֵינֵיהֶם דָּבָר זֶה, אֶלָּא אֲפִלּוּ בִּידִיעָה עַל צַד הַמּוֹפֵת לֹא נוֹדַע לָהֶם כִּי אֲנִי ה׳ מֵטִיב לַכֹּל.