פרשנות מצטטת על בראשית מג:כו

וַיָּבֹ֤א יוֹסֵף֙ הַבַּ֔יְתָה וַיָּבִ֥יאּוּ ל֛וֹ אֶת־הַמִּנְחָ֥ה אֲשֶׁר־בְּיָדָ֖ם הַבָּ֑יְתָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ־ל֖וֹ אָֽרְצָה׃

גור אריה

כל תיבה שצריכה כו'. פירוש תיבה כמו 'ארץ' 'שדה' 'בית' וכל דבר שיש לו תוך שבאים לשם. אבל לא יתכן לומר כאשר ירצה אדם לומר 'ראובן הלך לשמעון' לומר 'הלך שמעונה', דזה לא יתכן, כי אף על גב שהה"א באה במקום למ"ד – לא באה רק על הלמ"ד המשמשת, שבא לומר שבא תוך המדינה או תוך הבית – יאמר בזה 'ארצה' 'ביתה' (להלן מג, כו), וכיוצא בזה. ומפני כי הה"א מורה על ביאתו אל תוך הארץ או תוך הבית דוקא – נתנה בסוף התיבה ולא בתחלה, אבל הלמ"ד המשמשת שבא דבר אל דבר, לא דוקא תוך הדבר, נתנה הלמ"ד בתחלתה של מלה:
שאל רבBookmarkShareCopy

הכתב והקבלה

וישתחו. להראב"ע השתחויה הוא שישח ראשו, וזה משפט הנותן שבח לאחר, וכן יתרו השתחוה לחתנו. אמנם לרש"י (מקץ מ"ב ו', מ"ג כ"ו) לשון השתחואה משתטח לארץ בפישוט ידים ורגלים הוא. ונראה שיש הבדל בין השתחויה סתם ובין התתחויה לארץ שזה יתכן שהוא בפשוט ידים ורגלים (רוו"ה):
שאל רבBookmarkShareCopy

מחוקקי יהודה; קרני אור

[ז] לרש"י (למטה מב ו, מג כו) לשון השתחואה משתטח לארץ בפישוט ידים ורגלים הוא, ונראה שיש הבדל בין השתחויה סתם, ובין השתחויה לארץ שזה יתכן שהוא בפישוט ידים ורגלים (רוו"ה) וכן הוא לדעת חז"ל (ברכות לד ב, מגילה כב ב, שבועות טז ב) השתחויה פישוט ידים ורגלים וקידה על אפים, ולדעת הח' ז"ל (למטה מג כח) ע"פ "ויקדו וישתחו" שפי' שם "ויקדו שמו הקדקד בארץ וכבר השתחוו" תהיה קידה יותר מהשתחויה, כי השתחויה, היא רק השפלת הגוף מעט" אבל קידה היא לשום הקדקד בארץ, ועיין למטה (מג כח) ושם הערה ח' ביארתי בארוכה:
שאל רבBookmarkShareCopy

מחוקקי יהודה; יהל אור

זמין למנויי פרימיום בלבד