פרשנות מצטטת על בראשית מה:ד

ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף העוד אבי חי. כי פלא הוא אם לא מת מרוב היגון והאבל. ולא יכלו אחיו לענות אותו מרוב הבושה והבהלה. ולפי שראה שהיו יראים ממנו. אמר גשו נא אלי ולא תיראו מפני. כי אני יוסף אשר מכרתם אותי כלכם ולא עשיתם לי רע. כ"ש אני לבדי שלא אוכל לעשות לכם רע. ובמדרש אמרו גשו נא אלי לומר להם אשר מכרוהו. וזה אין דבר ראוי לאומרו בפני המצריים ע"כ. ד"א למה אמר להם גשו נא אלי לפי שלא רצה לדבר עמהם על ענין מכירתו בפני בנימן. כדי שלא יתביישו אחיו מבנימן וכדי שלא יגיד לאביו. ואמר להם שלא יגידו לאביו והריני מכסה מבנימן אחי. אף אתם תכסו מאבי ולא תיראו ממני שאגלה הדבר. לכך כתוב גשו נא אלי ויגשו. ויפה דרשו והכתוב מסייעם דכתיב אשר מכרתם אותי והלא בנימן לא מכרו. נראה שלא היה מדבר אלא עם שאר האחים. וכן צריך לומר שלא אמר בפניו כל הסיפור עד מהרו ועלו אל אבי. בענין שלא יבין בנימן את הדבר. ולפי זה יתישב יפה מה שאמר והנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימן. כי פי המדבר אליכם. שנראה מזה שהיו שוים כולם הם ובנימן כאומרו כי פי המדבר אליכם. אבל בדיבור הראשון של גשו נא אלי וכל הסיפור לא היו עיניהם ועיני בנימן שוים. אלא עיניהם לבד. שאם לא כן למה הזכיר בכאן ועיני אחי בנימן. ואמרו במדרש כי יוסף שאל לבנימן בסתר מה אמרו אחי לאבי בשעה שנגנבתי מאצליכם. והגיד לו איך הביאו הכתונת טבולה בדם ואמרו זאת מצאנו. א"ל יוסף כן היה. לקחוני אנשים רעים והפשיטו בגדי ממני. והאיש שלקח בגדי ממני הלך להחביאם במערה ואכלו ארי ולי מכרוני חבריו הנה. ראה כמה היה יוסף צדיק. שלא רצה לגלות מכירתו אפילו לבנימן ע"כ. וזה להורות שלא ידע בנימן מהמכירה:

תאמר להן בל' רכה. עי' מה שכתב הרא"ם. ולי נראה, כיון שמצינו דדבור הוא ל' קשה, כדכתיב (בראשית מב, ל) דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות, ש"מ שאמירה הוא ל' רכה. ועוד, מדכתיב (שם מה, ג) ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף וגו', וכתיב נמי (שם פסוק ד') ויאמר יוסף אל אחיו גשו נא וגו', וכתיב נמי סוף סדר ויחי (שם נ, יט) ויאמר אליהם יוסף אל תיראו וגו', מכל אלה נראה דויאמר ל' רכה הוא:

וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם עֲלֵיהֶם וְיָדַע שֶׁנִּתְקַיְּמוּ, שֶׁהֲרֵי הִשְׁתַּחֲווּ לוֹ, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית מ"ב:ט'). וּלְפִי דַּעְתִּי שֶׁהַדָּבָר בְּהֵפֶךְ, כִּי יֹאמַר הַכָּתוּב כִּי בִּרְאוֹת יוֹסֵף אֶת אֶחָיו מִשְׁתַּחֲוִים לוֹ, זָכַר כָּל הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם, וְיָדַע שֶׁלֹּא נִתְקַיֵּם אֶחָד מֵהֶם בַּפַּעַם הַזֹּאת, כִּי יוֹדֵעַ בְּפִתְרוֹנָם כִּי כָל אֶחָיו יִשְׁתַּחֲווּ לוֹ בַּתְּחִלָּה מִן הַחֲלוֹם הָרִאשׁוֹן "וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים", כִּי "אֲנַחְנוּ" יִרְמֹז לְכָל אֶחָיו אַחַד עָשָׂר, וּפַעַם שֵׁנִית יִשְׁתַּחֲווּ לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִן הַחֲלוֹם הַשֵּׁנִי. וְכֵיוָן שֶׁלֹּא רָאָה בִּנְיָמִן עִמָּהֶם, חָשַׁב זֹאת הַתַּחְבּוּלָה שֶׁיַּעֲלִיל עֲלֵיהֶם כְּדֵי שֶׁיָּבִיאוּ גַּם בִּנְיָמִין אָחִיו אֵלָיו, לְקַיֵּם הַחֲלוֹם הָרִאשׁוֹן תְּחִלָּה, וְעַל כֵּן לֹא רָצָה לְהַגִּיד לָהֶם אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם וְלֵאמֹר מַהֲרוּ וַעֲלוּ אֶל אָבִי וְיִשְׁלַח הָעֲגָלוֹת כַּאֲשֶׁר עָשָׂה עִמָּהֶם בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה, כִּי הָיָה אָבִיו בָּא מִיָּד בְּלֹא סָפֵק. וְאַחֲרֵי שֶׁנִּתְקַיֵּם הַחֲלוֹם הָרִאשׁוֹן, הִגִּיד לָהֶם, לְקַיֵּם הַחֲלוֹם הַשֵּׁנִי. וְלוּלֵי כֵן הָיָה יוֹסֵף חוֹטֵא חֵטְא גָּדוֹל לְצַעֵר אֶת אָבִיו וּלְהַעֲמִידוֹ יָמִים רַבִּים בִּשְׁכוֹל וְאֵבֶל עַל שִׁמְעוֹן וְעָלָיו. וְאַף אִם הָיָה רְצוֹנוֹ לְצַעֵר אֶת אֶחָיו קְצָת, אֵיךְ לֹא יַחְמֹל עַל שֵׂיבַת אָבִיו. אֲבָל אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ לְקַיֵּם הַחֲלוֹמוֹת, כִּי יָדַע שֶׁיִּתְקַיְּמוּ בֶּאֱמֶת. גַּם הָעִנְיָן הַשֵּׁנִי שֶׁעָשָׂה לָהֶם בַּגָּבִיעַ, לֹא שֶׁתִּהְיֶה כַּוָּנָתוֹ לְצַעֲרָם, אֲבָל חָשַׁד אוּלַי יֵשׁ לָהֶם שִׂנְאָה בְּבִנְיָמִין, שֶׁיְּקַנְאוּ אוֹתוֹ בְּאַהֲבַת אֲבִיהֶם כְּקִנְאָתָם בּוֹ, אוֹ שֶׁמָּא הִרְגִּישׁ בִּנְיָמִין שֶׁהָיָה יָדָם בְּיוֹסֵף וְנוֹלְדָה בֵּינֵיהֶם קְטָטָה וְשִׂנְאָה, וְעַל כֵּן לֹא רָצָה שֶׁיֵּלֵךְ עִמָּהֶם בִּנְיָמִן אוּלַי יִשְׁלְחוּ בּוֹ יָדָם עַד בָּדְקוֹ אוֹתָם בְּאַהֲבָתוֹ. וְלָזֶה נִתְכַּוְּנוּ בּוֹ רַבּוֹתֵינוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה צ"ג:ט'), אָמַר רַבִּי חִיָּא בר' אַבָּא, כָּל הַדְּבָרִים שֶׁאַתָּה קוֹרֵא שֶׁדִּבֵּר יְהוּדָה בִּפְנֵי אֶחָיו עַד שֶׁאַתָּה מַגִּיעַ "וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק", הָיָה בּוֹ פִּיּוּס לְיוֹסֵף, פִּיּוּס לְאֶחָיו, פִּיּוּס לְבִנְיָמִין, פִּיּוּס לְיוֹסֵף – רְאֵה הֵיאַךְ נוֹתֵן נַפְשׁוֹ עַל בָּנֶיהָ שֶׁל רָחֵל וְכוּ'. וְכֵן אֲנִי אוֹמֵר שֶׁכָּל הָעִנְיָנִים הָאֵלֶּה הָיוּ בְּיוֹסֵף, מֵחָכְמָתוֹ בְּפִתְרוֹן הַחֲלוֹמוֹת, כִּי יֵשׁ לִתְמֹהַּ, אַחַר שֶׁעָמַד יוֹסֵף בְּמִצְרַיִם יָמִים רַבִּים וְהָיָה פָּקִיד וְנָגִיד בְּבֵית שַׂר גָּדוֹל בְּמִצְרַיִם, אֵיךְ לֹא שָׁלַח כְּתָב אֶחָד לְאָבִיו לְהוֹדִיעוֹ וּלְנַחֲמוֹ, כִּי מִצְרַיִם קָרוֹב לְחֶבְרוֹן כְּשִׁשָּׁה יָמִים, וְאִלּוּ הָיָה מַהֲלַךְ שָׁנָה הָיָה רָאוּי לְהוֹדִיעוֹ לִכְבוֹד אָבִיו, וְיֵקַר פִּדְיוֹן נַפְשׁוֹ וְיִפְדֶנּוּ בְּרוֹב מָמוֹן. אֲבָל הָיָה רוֹאֶה כִּי הִשְׁתַּחֲוָיַת אֶחָיו לוֹ וְגַם אָבִיו וְכָל זַרְעוֹ אִתּוֹ אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת בְּאַרְצָם, וְהָיָה מְקַוֶּה לִהְיוֹתוֹ שָׁם בְּמִצְרַיִם בִּרְאוֹתוֹ הַצְלָחָתוֹ הַגְּדוֹלָה שָׁם, וְכָל שֶׁכֵּן אַחֲרֵי שֶׁשָּׁמַע חֲלוֹם פַּרְעֹה, שֶׁנִּתְבָּרֵר לוֹ כִּי יָבֹאוּ כֻּלָּם שָׁמָּה וְיִתְקַיְּמוּ כָּל חֲלֹמֹתָיו: