לְכֻלָּ֥ם נָתַ֛ן לָאִ֖ישׁ חֲלִפ֣וֹת שְׂמָלֹ֑ת וּלְבִנְיָמִ֤ן נָתַן֙ שְׁלֹ֣שׁ מֵא֣וֹת כֶּ֔סֶף וְחָמֵ֖שׁ חֲלִפֹ֥ת שְׂמָלֹֽת׃
משנת ארץ ישראל
אמר רבן שמעון בן גמליאל מעשה בציידן באחד שאמר לאשתו הרי זה גיט[י]ך על מנת שתתני לי איסטליתי ואבדה אסטלתו – התנאי הוא החזר האיסטלה. איסטלה או איצטלא היא סוג של טוניקה שבספרות הרומית התייחדה לנשים. המדובר במעין שמלה שבה חור להשחלה של הראש.31קרום, ביגוד, עמ' 77-75; לטוניקה של הגבר ראו שם, עמ' 31 ואילך. לפי ההקשר מדובר באיצטלא של גבר, כלומר ההבחנה שבספרות הקלסית לא נשמרה בתנאי השפה המקומית. השפה המקומית היוונית, המכונה "קוינה", הייתה שפה עממית יותר שהרבה פרטים שהקפידו עליהם בשפה היוונית ה'קאנונית', נבלעו בה ללא הבחנה. גם במסכת יומא נזכרת איצטלא של גבר, במקרה זה הכוהן הגדול (פ"ז מ"ד). כן משמע ממקומות נוספים שבהם נעשה שימוש במונח זה.32בבא מציעא קיג ע"ב; שבועות לג ע"ב, ועוד. ב־צ, פ1 שנים עשר חודש. האיצטלא מופיעה במקורותינו בדרך כלל כבגד יקר ביותר, ומשמעות זו משתמעת גם ממשנתנו.33כך, למשל, נתן יוסף לאחיו איצטלות (בראשית מ"ה, כב לפי תרגום אונקלוס ויונתן). ראו עוד משנה יומא פ"ז מ"א; בבלי שבת קכח ע"א, ועוד.
אור חדש
"ומרדכי יצא וגו'" (פסוק טו). הכתוב מספר חמשה בגדים בלבוש מלכות; "תכלת" אחד, "וחור" שנים, "עטרת זהב" שלשה, "ותכריך בוץ" ארבעה, "וארגמן" חמשה. שראוי אל מלבוש כבוד חמשה, כי המלבוש הוא כסוי לכל ארבע צדדין של אדם, ועטרה על ראשו. לכן היו חמשה מיני בגדים, וכל צד הוא מיוחד שאין זה כמו זה, ולכך יש כאן חמשה בגדים מחולקים, שאין זה כזה. ומפני שהשכינה חופף על בנימין, וכדכתיב (דברים לג, יב) "חופף עליו כל היום", והשכינה הוא לבוש כבוד אליו, וכדכתיב (דהי"א יב, יח) "ורוח לבשה את עמשי", (אסתר ה, א) "ותלבש אסתר מלכות", וזהו לבשה רוח הקודש. ואין כבוד יותר מזה, ולכך נתן לבנימין "חמש חליפות שמלות" (בראשית מה, כב), כמו שעתיד מרדכי לצאת בחמשה מלבושי כבוד.