וּלְאָבִ֞יו שָׁלַ֤ח כְּזֹאת֙ עֲשָׂרָ֣ה חֲמֹרִ֔ים נֹשְׂאִ֖ים מִטּ֣וּב מִצְרָ֑יִם וְעֶ֣שֶׂר אֲתֹנֹ֡ת נֹֽ֠שְׂאֹת בָּ֣ר וָלֶ֧חֶם וּמָז֛וֹן לְאָבִ֖יו לַדָּֽרֶךְ׃
רמב"ן
וְכָל טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית כ"ד:י') שְׁטַר מַתָּנָה שֶׁכָּתַב לוֹ כָּל אֲשֶׁר לוֹ כְּדֵי שֶׁיִּקְפְּצוּ לִשְׁלֹחַ לוֹ בִּתָּם. וְכֵן בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה נ"ט:י"א), דְּיַתִּיקִי. וּלְדַעַת זוֹ מָה שֶׁכָּתוּב (בראשית כ"ה:ה') "וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק", לוֹמַר שֶׁהֶחֱזִיק אוֹתוֹ בַּנְּכָסִים בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ שֶׁלֹּא יְעַרְעֲרוּ בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר "וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי", וְאִם כֵּן תִּהְיֶה מִלַּת הַלְּקִיחָה מוֹשֶׁכֶת "וְכָל טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ" לָקַח בְּיָדוֹ, אוֹ וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים וְכָל טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ וַיֵּלֶךְ. וַאֲחֵרִים מְפָרְשִׁים כִּי הָעֶבֶד כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע מִיָּד הָלַךְ מֵעַצְמוֹ וְלָקַח עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו, כִּי כָל טוּב אֲדוֹנָיו הָיָה בְּיָדוֹ וְהוּא פָּקִיד וְנָגִיד עַל הַכֹּל לָקַחַת מִמֶּנּוּ כַּאֲשֶׁר יִרְצֶה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (בראשית כ"ד:ב') "הַמּוֹשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ". וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי טַעַם הַפָּסוּק הַזֶּה כְּטַעַם הַכָּתוּב בַּחֲזָאֵל (מלכים ב ח ט) "וַיֵּלֶךְ חֲזָאֵל לִקְרָאתוֹ וַיִּקַּח מִנְחָה בְיָדוֹ וְכָל טוּב דַּמֶּשֶׂק מַשָּׂא אַרְבָּעִים גָּמָל", אַף כָּאן אָמַר כִּי לָקַח כָּל טוּב אֲדוֹנָיו בְּיָדוֹ מַשָּׂא עֲשָׂרָה גְּמַלִּים. וְהָעִנְיָן כִּי כָל הַטּוֹב וְהַמְּעֻלֶּה בַּמִּינִים הָהֵם, פֵּרוֹת וּמִגְדָּנוֹת מִכָּל הַנִּמְצָא בְּדַמֶּשֶׂק אוֹ בְּבֵית אֲדוֹנָיו, לָקְחוּ מַשָּׂא הַגְּמַלִּים וְהוֹלִיכוּ מִנְחָה בְּיָדָם. וְכֵן (בראשית מ"ה:כ"ג) "עֲשָׂרָה חֲמֹרִים נֹשְׂאִים מִטּוּב מִצְרָיִם", וְהַמִּקְרָאוֹת יְקַצְּרוּ לְשׁוֹנָם בַּמּוּבָן:
מגלה עמוקות
גם אמר בנערינו ובזקנינו נלך ע"ד מדרש חזית בפסוק הסבי עיניך בשעה שב"ד גוזרין תענית ותינוקות מתענין הקב"ה אומר אין אני יכול לסבול שהם הרהיבוני והמליכוני על הים ואמרו (שמות טו) ימלוך לעולם ועד ובשעה שגוזרין תענית וזקנים מתענין אומר הקב"ה הם הרהיבוני והמליכוני וקבלו מלכותי בסיני ואמרו נעשה ונשמע ז"ש בנערינו ובזקנינו נלך או יאמר שרמז בו על שר הגבורה הנרמז בפרשת הים א"ז ובנ"י גא"ה שהוא שר השמינית שהשלימו ישראל על הים בזכות ח' של מילה פקוד יפקוד כי נ' פעמים יציאת מצרים לקבל אמא שהוא ח' נוטלת הארתה מן אבא והיא כלולה מי' הרי פ' ומן אריך והיא ף' בבת בסוד (תהלים נא) אדני שפתי תפת"ח ז"ש כי ח"ג י"י לנו על סוד ג' ח' והם סוד כ"ד צירופי אדני הנרמזין בפסוק אדני שפתי תפתח דאיתא בהאי קרא כ"ד אתוון כי כמו שטית שטצץ מורה על מט"ט שר הפנים כן חית חפץ כי סוד אי"ק באמא ובכל חגים לא נאמר חג סתם רק חג סוכות ואמר ר' ליב לפי שחג סכות הוא סוד ענני כבוד באמא. או יאמר מ"י ומי ההולכים צירופי אלקים הם ק"ך אותיות כל אות בונה כ"ד בתים ולפרעה הי' ידועים ב' אותיות והם י"ם וכיון שעבדו עבודה זרה במצרים נשתעבדו תחות י' כתרין דלהון כמ"ש (בראשית מה) ולאביו שלח כזאת עשר אתונות וגו' כל אחד קשור בב' קשרים אשר בה קושרין ואוגדין רוחין בישין לכן היה י' שערים במצרים ועל כל פתח היה צורה א' ולפי שצורת כלב הוא קשה מכולן שם הית' ע"ז של בע"ל צפ"ן בגי' כל"ב ר"ע מקושר במרכב"ה טמא"ה יצאו ישראל חצות לילה, שאן משמורה שניה כלבים צועקים אמצעיתא דאמצעותא והקב"ה עשה נס מתוך נס שלא יחרץ לבני ישראל כלב לשונו ז"ש למען שיתי אותיות אלה בקרבו שמיניה וביה אבא ליזל בי' נרגא ואדרבא בחצי הלילה כשזמן כלבים לצעוק לא יחרץ להם לשון הנה פרעה היה ניכר אצלו מ"ח צירופים מב' אותיות של אלקים והם י"ס שנתגלו אליו לכן אמר מ"י י"י ר"ל אם י"י שאמרת הוא בידוע אצלי אני לא אשלחם בשבילו כי אני קשרתי אותם בקטרון אלו של סיטרא אחרא (יחזקאל כט) יאורי לי ואני עשיתי ז"ש לא ידעתי את י"י רק מ"י דווקא ולכן לא אשלח ויש באלו שני אותיות י"ם מ"ח צירופים ובכל צירוף ה' אותיות ה"פ מ"ח הרי ר"ם אותיות לכן נקרא משה בן עמר"ם ר"ל שהוציא ישראל מן עם שהיה מקשרון ר"ם אותיות לכן התחיל קושי השיעבוד משנולדה מרים ע"ש (שמות א) וימררו את חייהם הענין שאז בעוונותיהם של ישראל נתקשרו י"ם מן אלקים שהם מ"ר אותיות שצירוף שניהם הוא מ"ר י"ם ז"ש (תהלים קה) ויבא ישראל מצרים ויעקב גר בארץ ח"ם וקראו כן ע"ש שקשר במ"ח צירופים חסלמאת דיליה אינון מ"ה צירופים דוק בתיבת מצרים ותמצא רז זה צ' מורה על צירוף מ"ר י"ם לכן לא יצאו ישראל משם עד שהיו טעונים צ' חמורים כסף וזהב והסוד ויוסף היה במצרים ר"ל בתוך תיבת מצרים הראה שחטא בצדי"ק (משלי י) יסוד עולם שהורד מצרימה לכן נתקשרו באותיות הנשארים תמן ז"ש פרעה מי ומי ההולכים ר"ל אין אפשר לכם לצאת מצרים מ"י ומ"י ההולכים כמו שיש לכם מ"י מן אלהים כן יש לי ג"כ מ"י כנגדו שקשרתי בחמישים קשרים ז"ס (שמות יג) וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים ר"ל אעפ"י שקשרו י' כתרין דלהון כל אחד בה' קשרים שהם חמשים נגד מ"י שלנו אפ"ה הקב"ה תבר תוקפא דלהון ורזא דמלה ושלישים על כולו ר"ל אותיות ג' הנשארים מן אלקים שהם אותיות אל"ה שיש להם ע"ב צירופים הנשארים והוא סוד חס"ד שם של ע"ב גבר על צירופים הנשארים שהם הי' (ישעיה יט) נגוף ורפוא נגוף למצרים ורפוא לישראל ז"ש למען שיתי אותיות א"לה על ג' אתוון הנשארים שהם אל"ה מן אלקים ויש אם למקרא שתי ולא קאמר שימי שמורה ג"כ על שתי אותיות י"ם שהם כבר בקרבו ז"ש למען תספר באזני בנך אשר התעללתי במצרים ר"ל דוק ותשכח בתיבת מצרים ותמצא רז נגלה שנפתחה מצרים שהיתה סתומה בצ' שהוא יוסף שהיה נקבר שם ויצאו ישראל כל אחד בצ' חמורים טעונים ניצוצי טהרה הן מצד כסף הן מצד זהב ונבקע בפניהם י"ם (שמות טו) וימתקו המים אשר היה מ"ר י"ם בבואם שם ומרים לקתה ת"ף בידה שהיא מהנות לילי"ת אשר עליה אמר פרעה ראו כי רעה (שמות טו) אשה רעה מר ממות ועל אלו ע"ב צרופים הנותרים שהם ש"ס אותיות (שמות טו) אמר אויב ארדוף אחר ישראל אחלק ש"לל שהם סוד ש"ס עמוד"י הקליפ"ה ז"ש כי אני הכבדתי אה לבו ואת לב עבדיו שהם יוחנ"י ממר"א שהם עולים שס"ה ופרעה עולה שנ"ה שניהם יחד עולים ב"פ ש"ס כי פי שנים ברוחם לקשור אותם ש"ס לכן אמר ה' אלפין זה אחר זה א"מרא"ויב א"רדוף א"שיג א"חלק כשאקח ה' אלפין לשמו שהוא נקרא פרע"ה יהיה לו של"ל כי שמו מורה על שנ"ה עם ה' אלפין הרי ש"ס מנין של"ל בזה תמלאמו נפשי אריק חרבי כי נרתק מן חרב היא אדני תמן דינא דמלכותא ה"פ אדני כשמסלקין ה' אלפין נשארו ה' בתי דינין ר"ל ה"פ דין:
משך חכמה
מארץ כנען לשבר אוכל אוכל נקרא את אשר נתמרח בכרי ובר הוא התבואה כשהיא בשבלים וא"א לבר בלי תבן לכן אמר ויקבץ את כל אוכל כו' אשר סביבותיה נתן בתוכה וזה אשר נתמרח בכרי ונדגן אבל בר בשיבלים ויצבור בר כו' כחול הים לכן אמרו לשבר אכל כי הלקוח משנתמרח פטור ממעשר ובפרט שהיה של ארץ מצרים שהוא חו"ל אבל תבואה מחו"ל הבא לארץ טרם שנתמרח חייב במעשרות [ומן התורה לשיטת הגר"א סימן של"א סעיף י"ב] לכן רצו ליקח אכל היינו מה שכבר נתמרח ויצו יוסף וימלאו את כליהם בר היינו מה שלא נתמרח כדי שיצטרכו לעשר ויומעט מזונותיהם וימהרו לשוב ולכן אמר בפעם השני מלא כו' האנשים אוכל דכיון שצוה להחזירם מן הדרך לא רצה לשנות מכפי מה שבקשו לכן בפרשת ויגש. ועשר אתונות נושאות בר ולחם ומזון לאביו בדרך נתן להם בר הוא מה שלא נתמרח בנסעו לאכול בחו"ל ולחם ומזון לאכלם בהיותו בארץ ישראל. והנה יצחק חידש מצות מעשרות כמוש"כ הרמב"ם מקרא דויזרע יצחק מאה שערים ויעקב חזק זה באמרו עשר אעשרנו לך ודו"ק היטב.