פרשנות מצטטת על בראשית מו:ח

ואלה שמות בני ישראל. אַעַ"פִּ שֶׁמְּנָאָן בְּחַיֵּיהֶם בִּשְׁמוֹתָם, חָזַר וּמְנָאָם בְּמִיתָתָם, לְהוֹדִיעַ חִבָּתָם, שֶׁנִּמְשְׁלוּ לְכוֹכָבִים, שֶׁמּוֹצִיאָם וּמַכְנִיסָם בְּמִסְפַּר וּבִשְׁמוֹתָם (שמות רבה), שֶׁנֶּ' "הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא" (ישעיהו מ'):

ואלה ראוי לשית לב. (א) וי"ו זו על איזה אלו הראשונים בא להוסיף. (ב) למה מזכיר שמותם ומה גם אחר שהוזכרו בפר' ויגש ואם הכוונה מתוך חיבתם למה לא הזכיר בשם כל השבעים נפש כאשר בפ' ויגש כי אם את הי"ב שבטים ואח"כ עושה סך הכל. ויהי כל נפש וכו' שכולל גם אשר לא הוזכרו. (ג) אומרו בני ישראל מי לא ידע כי בני ישראל המה. (ד) אומר הבאים מצרימה את יעקב והלא נאמר בפ' ויגש. (ה) למה נזכר אביהם זה פעמים ופעמים בשם ישראל ופעם בשם יעקב ולא עוד אלא שעל דרך מעלים בקדש היה ראוי יתחיל ביעקב ויסיים בישראל. (ו) כי הלא גם יעקב היה מהבאים ולמה לא חשב לבאים כי אם את הבנים ולא הזכיר את יעקב כי אם לומר שבאו עמו וטוב טוב היה לומר הבאים מצרימה יעקב ובניו:

לכאורה פרשה זו - עד "ויקם מלך חדש" - מיותרת היא, שהרי כל מה שנאמר בה, כבר נאמר בספר בראשית: שמות בני ישראל (א, א-ה) נזכרו כבר בבראשית (מו, ח-כז), מות יוסף (שם, ו) נזכר כבר בבראשית (מז, כז) וריבוי בני ישראל (שם, ז) נזכר כבר בבראשית (נ, כו). לשאלה זו נדרשו מפרשים שונים. רש"י: חזר ומנאם... להודיע חבתם. רמב"ן: חזר והתחיל בשמות יורדי מצרים ומספרם אף־על־פי שכבר נכתב זה, בעבור כי ירידתם שם הוא ראשית הגלות, כי מאז הוחל. רשב"ם: מפני שרוצה לפרש ולומר ובני ישראל פרו וישרצו וגו' (פסוק ז), הוצרך לכפול ולומר, בביאתם למצרים לא היו אלא שבעים, ואחר מות הדור ההוא פרו וישרצו. חזקוני: חזר ומנאן לומר שכולם באו מצרים ומתו שם. באשר לאזכור החוזר של מות יוסף ראה מה שכתבתי להלן (פסוק ו). (פ' שמות תשס"ד)