פרשנות מצטטת על בראשית מו:טו

וילונו כל עדת בני ישראל על משה היה ראוי שיספר הכתוב תחלת טענת התלונה כאשר אמר במרה (שמות ט״ו:כ״ד) וברפידים (שמות י״ז:ב׳) ובכל התלונות, ויאמר כאן ואין בשר לאכול ואין לחם לשבוע וירעב העם ללחם. ורש"י כתב (רש"י על שמות ט״ז:א׳) שאמר הכתוב בחמשה עשר יום לחדש השני להפריש חנייה זו לפי שבו ביום נשלמה החררה שהוציאו ממצרים והוצרכו למן, ללמדך שאכלו משיירי הבצק ס"א סעודות וקבלת רבותינו היא (מכילתא כאן). ולזה לא פירש תלונותם מפני שלא האריך בנס הזה הנעשה להם בסתר, וכבר כתבתי הטעם בסדר ויגש אליו (בראשית מו טו). ור"א אמר (אבן עזרא על שמות ט״ז:א׳) כי הזכיר הכתוב בחמשה עשר יום לחדש השני לאמר שכבר יש להם חדש ימים שיצאו ממצרים ואכלו הלחם אשר הוציאו ממצרים ומקניהם כי קהל רב היו, וזה טעם התלונה:
ועל דעתי הזכיר הכתוב ויבאו אל מדבר סין להודיע תלונתם, כי בבואם אל מדבר סין וכבר רחקו ממצרים אמרו מה נאכל ומה יספיק לנו במדבר הגדול אשר אנחנו באים בו או כי מתחלה היו סבורים שיבאו אל הערים אשר סביבותיהם אחרי ימים מעטים, ועתה יש להם חדש ועיר מושב לא מצאו, ואמרו כלנו מתים במדבר הגדול שבאנו בו. וזה טעם וילונו על משה ועל אהרן במדבר, כי תלונתם מפני המדבר וכן אמרו (שמות ט״ז:ג׳) כי הוצאתם אותנו אל המדבר הזה להמית את כל הקהל הזה ברעב, הזכירו המדבר והקהל לאמר כי קהל גדול כזה ימות בלי ספק ברעב במדבר הגדול הזה, והקב"ה שמע אליהם, והחל עתה לערוך להם שולחן במדבר עד בואם אל ארץ נושבת:

מחוי. דלא הל"ל רק אשה כי תלד זכר, אלא לרבות שאפי' ילדתו מחוי. וא"ל דללמד אשה מזרעת תחלה וכו' הוא דאתא. דאם כן, כי תזריע האשה וילדה זכר מבעי ליה, אלא סמך הזריעה ללידה וכתב וילדה זכר בוי"ו שמורה על הודאי, ולא כתב אם דומיא דאם נקבה תלד, ש"מ תרתי. והא דפירש"י לעיל בפ' ויגש אלה בני לאה וגו' ואת דינה בתו, תלה הכתוב הבנים בלאה ואת הבנות ביעקב ללמדך אשה מזרעת תחלה יולדת זכר וכו' ל"ל, והא מהכא נפקא. י"ל דמהכא ליכא למילף אלא אשה כי תזריע וילדה, אבל לא שנא אם האיש מזריע תחלה או שהזריעו שניהם בבת אחת יולדת נקבה קמ"ל ואת דינה בתו, דאם הזריעו בבת אחת בא זה ואיבד את זה. ומהתם לחודיה ליכא למילף, דאיכא למימר דהא דתלה הזכרים בלאה לפי שלא היה יכול לתלות ביעקב שהיו לו זכרים אחרים, ותלה הנקבה בו לפי שלא הי' לו בת זולתה, ומתרווייהו ילפינן שפיר. הרא"ם האריך וקצרתי:

כי תזריע לרבות וכו׳. אף על גב דהך כי תזריע מיבעי ליה למאי דדרשינן בפרק המפלת אשה מזרעת תחלה יולדת זכר. י״ל דתרווייהו ילפינן דאי להך דלרבות מחוי לחוד אתא הול״ל אם תזריע וכו׳ מאי כי דמשמע דבר שודאי כן יהיה ואי לאידך לחוד לימא אשה כי תזריע תלד זכר מאי וילדה בוי״ו ש״מ תרווייהו. ומ״מ רש״י ז״ל נפקא ליה אידך דרשא מקרא אחרינא דאלה בני לאה ואת דינה בתו כמו שאמר בפרשת ויגש והכי איתא נמי בברייתא בפ׳ המפלת: