פרשנות מצטטת על בראשית מו:כב

והנפש אשר תפנה אל האבת. טעמו כאשר אכרית הנותן מזרעו למולך בסתר או בגלוי אם לא ימיתוהו עם הארץ כן אכרית הזונה מאחרי לפנות אל האובות ומצאנו נפשים גם כל נפש ארבעה עשר וכן והכרתי אותו:

גַּם בָּזֶה יְדוּיְּקוּ הַכְּתוּבִים בְּמַה שֶׁהֵעַרְנוּ בָּהֶם, כִּי בַּתְּחִלָּה הֶרְאָנוּ בָּאֶצְבַּע כִּי מַכְנִיס יַעֲקֹב בַּמִּנְיָן הָרִאשׁוֹן שֶׁל בְּנֵי לֵאָה, וְהוּא אָמְרוֹ יַעֲקֹב וּבָנָיו, פֵּרוּשׁ כִּי מַכְנִיסוֹ בִּכְלַל מִנְיָן זֶה. וְלָזֶה אָמַר לְבַסּוֹף כָּל נֶפֶשׁ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ, פֵּרוּשׁ כָּל נֶפֶשׁ הָאֲמוּרִים בְּפָרָשָׁה זוֹ בְּצֵרוּף בָּנָיו וּבְנוֹתָיו וְהוּא עִמָּהֶם בְּצֵרוּף הַחֶשְׁבּוֹן, וְלֹא הֻצְרַךְ לְהַזְכִּירוֹ וְסָמַךְ עַל מַה שֶׁרָשַׁם בִּתְחִלַּת הָעִנְיָן ״יַעֲקֹב וּבָנָיו״. וְאוּלַי כִּי לָזֶה אָמַר תֵּבַת כָּל לִכְלוֹל הָאָב עִם הַבָּנִים בְּמִסְפָּר זֶה. וְתִמְצָא שֶׁבְּצֵרוּף בְּנֵי זִלְפָּה שֶׁאָמַר בְּסָמוּךְ אָמַר (בראשית מו:יח) ״וַתֵּלֶד וְגוֹ׳ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה נָפֶשׁ״ וְלֹא אָמַר ״כָּל״, וַהֲגַם שֶׁבְּמִסְפַּר בְּנֵי רָחֵל (בראשית מו:כב) אָמַר ״כָּל״, לֶהֱיוֹת שֶׁרָצָה לִכְלוֹל בְּנֵי יוֹסֵף שֶׁבָּהֶם עוֹלֶה הַחֶשְׁבּוֹן לַסְּכוּם הָרָשׁוּם, וּמַה שֶׁאָמַר (בראשית מו:כה) ״כָּל״ בִּבְנֵי בִּלְהָה נִתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁאֵין בְּכֻלָּן אֶלָּא שֶׁבַע חֶשְׁבּוֹן קָטָן.