פרשנות מצטטת על בראשית מט:ו

בן יצהר בן קהת בן לוי. וְלֹא הִזְכִּיר "בֶּן יַעֲקֹב", שֶׁבִּקֵּשׁ רַחֲמִים עַל עַצְמוֹ שֶׁלֹא יִזָּכֵר שְׁמוֹ עַל מַחְלְקוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר "בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי" (בראשית מ"ט), וְהֵיכָן נִזְכַּר שְׁמוֹ עַל קֹרַח? בְּהִתְיַחֲסָם עַל הַדּוּכָן בְּדִבְרֵי הַיָּמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דהי"א ו') "בֶּן אֶבְיָסָף בֶּן קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי בֶּן יִשְׂרָאֵל":

יעקב בקש רחמים על עצמו שלא יזכר שמו על מחלוקת' שנאמר בקהל' אל תחד כבודי והיכן נזכר שמו על קרח כו'. בתנחומא אמרו בן יצהר בן קהת בן לוי למה לא כת' בן יעקב או בן ישראל הוא שאמר הכתוב בסודם אל תבא נפשי אלו המרגלים ובקהלם אל תחד כבודי זו מחלוקתו של קרח שלא יזכר שמו על אותן הרשעים שעתידין להכעיס ואימתי יכתב שמו כשהן מתיחסין על דוכנם בן תחת בן אסיר בן אלקנה בן אביאסף בן קרח בן יצהר בן קהת בן לוי בן ישראל ונ"ל שכך פירושו שאע"פ שדרך כל המתיחסי' בכל מקום שיכלה יחסם עד השבט ולא יותר מכל מקום כיון שמצינו בהתיחס' על הדוכן בדברי הימים שנאמר בן אביאסף בן קרח בן יצהר בן קהת בן לוי כן ישראל היה לו להזכיר שמו של יעקב גם פה כמו שהוזכר שם אלא שיעקב בקש רחמים על עצמו שלא יזכר שמו על מחלוקתו של קרח שנ' ובקהלם אל תחד כבודי וזהו שכתב רש"י ז"ל אחר זה והיכן נזכר שמו על קרח כלומר היכן נזכר שמו של יעקב אבינו על קרח עד שנצטרך לתת טעם פה על שלא הוזכר שמו והלא אין דרך כל המתיחסים לעלות אלא השבט בלבד אך קשה אם כן גבי מרגלים היכן נזכר שמו עליהם וכן מה שפרש"י ז"ל בפרש' ויחי גבי בסודם אל תבא נפשי זה מעשה זמרי שנ' בו זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני ולא אמר בן יעקב היכן נזכר שמו על זמרי עד שנצטרך לתת טעם על מה שלא הוזכר שמו של יעקב על זמרי ועוד כיון שדרך כל המתיחסי' לעלות עד השבט ותו לא לא היה ראוי לתת טעם אלא על מה שהוזכר שמו בהתיחסם על הדוכן שלא כמנהג אבל בפ' בתרא דסנהדרין מייתי לה בלשון אחר בן יצהר בן שהרתיח עליו את כל העולם כלו כצהרי' בן קהת בן שהקהה שני מולידיו בן לוי בן שנעשה לויה בגיהנם ולחשוב נמי בן יעקב בן שעקב עצמו לגיהנם א"ר שמואל בר יצחק יעקב בקש רחמים על עצמו שנ' בסודם אל תבא נפשי אלו המרגלים ובקהלם אל תחד כבודי זו עדת קרח שבזה אנו צריכין לתת טעם למה לא הוזכר פה גם שמו של יעקב להודיע שעקב עצמו לגהינם כמו שהוזכר שאר השמות המודיעין רשעותו ועונשו אך במה שאמרו בפר' חלק בסודם אל תבא נפשי אלו המרגלים ואלו בפרשת ויחי פרש"י ז"ל זה מעש' זמרי צ"ע:

בן לוי שנעשה לויה לגיהנם ופריך וליחשוב נמי בן יעקב בן שעקב עצמו לגיהנם ומשני אמר ר' שמואל בר רב יצחק יעקב בקש רחמים על עצמו שנא' ובקהלם אל תחד כבודי.

מה אקב לא קבה אל. כְּשֶׁהָיוּ רְאוּיִים לְהִתְקַלֵּל לֹא נִתְקַלְּלוּ — כְּשֶׁהִזְכִּיר אֲבִיהֶם אֶת עֲוֹנָם "כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ", לֹא קִלֵּל אֶלָּא אַפָּם, שֶׁנֶּאֱמַר "אָרוּר אַפָּם" (בראשית מ"ט); כְּשֶׁנִּכְנַס אֲבִיהֶם בְּמִרְמָה אֵצֶל אָבִיו הָיָה רָאוּי לְהִתְקַלֵּל, מַה נֶּאֱמַר שָׁם? "גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה" (שם כ"ז), בַּמְבָרְכִים נֶאֱמַר "אֵלֶּה יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת הָעָם", בַּמְקַלְּלִים לֹא נֶאֱמַר וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ לְקַלֵּל אֶת הָעָם אֶלָּא "וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל הַקְּלָלָה" (דברים כ"ז) — לֹא רָצָה לְהַזְכִּיר עֲלֵיהֶם שֵׁם קְלָלָה (תנחומא):