וַיַּ֤רְא מְנֻחָה֙ כִּ֣י ט֔וֹב וְאֶת־הָאָ֖רֶץ כִּ֣י נָעֵ֑מָה וַיֵּ֤ט שִׁכְמוֹ֙ לִסְבֹּ֔ל וַיְהִ֖י לְמַס־עֹבֵֽד׃ (ס)
מגלה עמוקות
ל"מען ש"תי א"ותותי אלה בקרבו רזא עלאה שנפרע הכל בסיבוב שני שלו. בהאי קרא ומבואר בכאן רזא דגלגולא שנפרע הכל בסיבוב שני שלו. והוסיף אח"כ (שמות יד) שלישים על כולו בכאן היה שש מאות רכב ואח"כ הוסיף שלש והיה (שופטים ד) תשע מאות רכב ברזל. ונרמז בראשי אתוון בחושבן סיסר"א בשם שנשתרבבו הקליפות בימיו ד' ועמדו על ד' אח"כ בימי יעל ופרעה נקרא פה רע סוד גדול מסודות התורה שהוציא הקב"ה אח"כ (ירמיה טו) יקר מזולל כפ"י תהיה ר"ל שיצא מז' בעילות שבעל אותו רשע מבעילות שלישית שאמר בלשון נקי (שופטים ה) שכב משא"כ בכל בעילות תאר בלשון מגונה (שם) כרע נפל (משלי טו) ולב כסילים לא כ"ן שהוא נוטריקון כ"רע נ"פל דאתמר עליהו (תהלים א) לא כ"ן הרשעים כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח ע"כ לא יקומו רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים משא"כ בביאה שלישית אתמר ביה שכב שמבני בניו של סיסרא למדו תורה ברבים והוא מיסוד הורה שבע"פ דכולהו אליבא דר"ע דתלמידיהו הוי. ז"ס פרעה פה רע כל יקר ראתה עינו שדרשו רז"ל על פסוק זה שהוא ר"ע (איוב כח) בצורות יאורים בקע וכל יקר ראתה עינו רזא עלאה איכא הכא שמתחלה היה בסוד הטיקלא בתוך אותם יאורים דעליהו אמר פרעה (יחזקאל כט) יאור לי ואני עשיתי והוא עומד על היאור רזא דיאורים מבואר בזוהר בהא פרשתא והנה מתחלה היתה נשמתו וניצוצו בין אינהו יאורים רזא (שם) התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו. ז"ס אמר ר"ע כשהייתי עם הארץ. מי יתן לי ת"ח ואנשכנו כחמור בין אינהו חמורים (שם כג) אשר בשר חמורים בשרם ודעת הקדמונים שאמר יעקב בראשית מט) יששכר חמור גרם רובץ בין המשפתים שהיה אז (שמות כג) רובץ תחת משאו אח"כ ברוב הימים (בראשית מט) וירא מנוחה כי טוב ויט שכמו לסבול עול תורה (איוב כח) כל י"קר ראתה עינו ז"ס דאתמר גבי פרעה (שמות יד) ולא נשאר עד אחד גם אצל סיסרא ולא נשאר עד אחד שלא היה לו שום ענין רק עבור ר"ע שיצאה נשמתו באחד ואותו ניצוץ הוכרת לברא. (שופטים ד) ודבורה הנביאה שהיתה תאומה יתירה שנהרג עליה הבל שהוצרכה בסיבוב שלישי לשיר השירה ביום ההוא דייקא מה שלא שרתה בשעת יציאת מצרים (שמות יד) ויושע ה ביום ההוא אבל ותשר מרים והיא לא נזכרה בההוא שירה וניצוץ בעלה היה ברק (תהלים יח) ברק ויפיצם לכן נקרא בן אבי נועם כי הוא מרא דמזמור (שם צ) ויהי נועם י"י אלהינו שתיקן ע"ש (משלי ג דרכיה דרכי נועם לכן נקרא (ד"ה א ד) אבי סובו (שם) אבי זנוח (שם) אבי גדור לכן אמרה דבורה (שופטים ד) אפס כי לא יהיה תפאר"תך על הדרך דרגא דמשה (ישעיה סג) מוליך לימין משה זרוע תפארתו בוקע מים מפניהם. גם ר"ע לקיבלה בתורה שבע"פ (איוב כח) בצורות יאורים בקע כל יקר ראתה עינו יותר ממה שראה משרע"ה והנה המלך נהפך למשנה ואח"כ בדור ההוא ואז פרע הקב"ה לדגים שבים שנחל (שופטים ה) קישון גרפם נחל קדומים ואז אמרו דגים (תהלים קיז) ואמת י"י לעולם. וכמו שבתיה בת פרעה היתה התאומה שנייה של הבל שנולדה בתחלה לכן גדלה את משה ורחצה מגלולי בית אביה שהיה מן רע של קין
העמק דבר
כל יוצא צבא בישראל. כל אדם יש לו צבא עלי ארץ. אבל יש אשר צבא שלו רק בביתו על בניו. באומנתו וכדומה. ובלוים כתיב ג״כ כל הבא לצבא. שזה הי׳ עסק שלו לשאת משא הקודש. אבל משונה הוא צבא איש מלחמה בשני דברים. חדא שאינו יכול לשמור צבאו שיהא רק בעירו. דמוכרח הוא לצאת אל המקום אשר רוח הענין נושאו וכמש״כ בס׳ בראשית מ״ט ט״ו. שנית שאינו יכול לשמור צבאו כי אם בצרוף חברים הרבה. דאפי׳ הגבור כ״ז שהוא בעצמו אינו יכול לעמוד במלחמה אם לא בדרך פלא כמו שמשון. והיינו שביאר הכתוב שלא נמנו אלא אנשים שהיו יוצאי צבא. היינו צבא מלחמה. ובישראל בקרב אחיו. ומי שלא מצא בעצמו שהוא מזורז למלחמה לא הי׳ נמנה והי׳ בכלל טפלים. ומש״ה הי׳ הצווי שיהיו מבן עשרים שנה ומעלה. דבן כ׳ לרדוף. היינו מלבד כחו יכול לרדוף בזריזות ובקלות. וזה נדרש למלחמה:
פת לחם
יום מנוחה ובטלה ושעשוע פרט שלשה מיני גלות קשים זה מזה האחד מי שהוא קץ ביגיעה רבה ובמעט יגיעה הוא חפץ לנוח באין מבין שאדם לעמל יולד ולפי גודל התכלית תגדל יגיעת השגתו כמ"ש וירא מנוחה כי וכו' ויט שכמו לסבול (בראשית מט) ומגונה מזה אדם עצל אוהב הבטלה בהחלט ואינו חפץ בשום עסק כמ"ש טמן עצל ידו וכו' (משלי יט) ורעה חולה משניהם יש אדם שהוא מואס הבטלה וזריז בתנועותיו אמנם כל עסקו בדברי הוללות וסכלות כמו שחוק הקוביאות ודומיהן וז"א יום מנוחה ובטלה וכו' שלפעמים עשה לעצמו היום ההוא יום מנוחה לנוח בו מהרגשת היגיעה מעסק הימים הקודמים ולפעמים אף שלא הרגיש בגופו שום יגיעה חפץ בבטלה ולפעמים עשה אותו יום שעשוע להשתעשע בו בעסקי הבל: