פרשנות מצטטת על בראשית מט:יא

ולא את הלבדקס לגמלים – מרובים השינויים בכתיב של המילה "הלבדקס". בסוגיה בירושלמי: "ולא הליבדקס" (לא ע"ג), ומכולם עולה הפירוש שמפרש הירושלמי "[על]¹¹כך בכ"י רומי. שם ליבוי על שם לובים וכושים". כיוצא בו במשנת שבת: "יוצא הגמל באפסר... ולובדקיס בפרומביא" (פרומביה) (פ"ה מ"א), ואף שם פירש הירושלמי: "על שם לובים" (ז ע"ב). כך אף בבבלי: "ולובדקים – חמרא לובא" (שבת נא ע"ב). החמור הלובי היה מצוי לרוב בארץ ישראל, וסתם חמור נקרא "לובי". הכתוב בבראשית "ועיָרִם עשרה" (לב טז) מתורגם בתרגומי ארץ ישראל, בתרגום יונתן, ירושלמי וניאופיטי: "ולבדקין"¹²בצורות כתיב שונות. , והכתוב "אֹסרי לגפן עירֹה" (בראשית מט יא) נתפרש בבראשית רבה: "גפן שכחה רע אוסרין לה לבדקוס אחד"¹³פרשה צח, עמ' 1258. ראו אפשטיין, מבוא, עמ' 98-97. , וכיוצא באלו במסורות שונות.

וראשיהן כפופין ע"ג המזבח. יליף לה בגמרא מדכתיב (תהילים קי״ח:כ״ז) אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח ופירש"י אסרו כמו הקיפו. אסרי לגפן (בראשית מ״ט:י״א) תרגום יסחר ישראל. בעבותים באילנות כמו ובין עבותים היתה צמרתו (יחזקאל ל״א:ג׳). עד קרנות שהם גבוהות מן המזבח. ועיין משנה ג' דהל"מ אלא דאסמכוהו אקרא. ומ"ש הר"ב שהיו גדולים י"א אמה. ומוטין על המזבח אמה. כדאיתא בגמ'. דאיסוד מנח לה וגובה המזבח מן היסוד עד גגו שהוא מקום הקרנות ח' אמות. כדתנן בפ"ג ממדות ומפני שהסובב בולט אמה כדתנן התם הוצרך למושכן לשפת כניסת היסוד ונמצא שמפני ההטיה לא נשאר רק ב' אמות בקרוב והיו כפופים אותן ב' אמות:

כי אם סות יראתו כסות יראתו. כמו ובדם ענבים סותה (בראשית מ״ט:י״א):

אסרו חג בעבותים - באילנות כמו ובין עבותים היתה צמרתו (יחזקאל ל״א:ג׳) בצד שלו אסרו כמו הקיפו כמו אסרי לגפן יסחר ישראל (בראשית מ״ט:י״א):