פרשנות מצטטת על בראשית מט:יג

ויראהו ה' את כל הארץ כל ארץ ישראל אשר מעבר לירדן ואחרי כן הזכיר שהראה לו את גלעד עד דן והנה משה היה בחלקו של ראובן וחצי הר הגלעד ועריו היה לבני ראובן והחצי למנשה על כן פירושו מן הגלעד עד דן או היה גלעד בלבנון בארץ ישראל כדכתיב (ירמיהו כב ו) גלעד אתה לי ראש הלבנון והזכיר עד דן שהוא סוף תחום ארץ ישראל דכתיב ( כד ב) שוט נא בכל שבטי ישראל מדן ועד באר שבע והזכיר אפרים ומנשה שהיו בצפונה של ארץ ישראל וארץ יהודה שהוא בדרום כדכתיב (יהושע יח ה) יהודה יעמוד על גבולו מנגב ובית יוסף יעמדו על גבולם מצפון ויהודה נטל כל דרומה של ארץ ישראל מן הירדן ועד הים (ס"א הגדול ומנשה ואפרים כל צפונה ג"כ מן הירדן ועד הים) ודן נטל בצפונית מערבית והזכיר נפתלי הסמוך ליהודה ממזרח (שם יט לד) ולא הזכיר אשר ויששכר כי היו בתוך אפרים ומנשה דכתיב (שם יז י) ובאשר יפגעון מצפון וביששכר ממזרח ולא הזכיר שמעון כי מחלק בני יהודה נחלת שמעון (שם יט א) ולא הזכיר בנימין שהיה גבול גורלם בין בני יהודה ובין בני יוסף הנזכרים סמוך להם והזכיר עד הים האחרון לזבולון שהיה על חוף ימים או שהיה בכלל הנגב והככר ויזכיר בקעת ירחו בעבור היותה בקעה עמוקה ולא היתה נראית מראש ההר אבל הראהו במעשה נס והכלל שהראהו כל נחלת ישראל דכתיב (דברים ל״ד:ד׳) זאת הארץ אשר נשבעתי וגו' ולרבותינו בספרי (ברכה שנז) מדרשים במקומות האלה אשר יזכיר בכתוב וטעם המראה הזאת אשר הראהו בעבור שהיתה הארץ מלאה כל טוב צבי לכל הארצות ומאשר היה גלוי לפניו רוב האהבה שהיה משה רבינו אוהב את ישראל שמחו ברבות הטובה בראות עיניו:

את הגלעד עד דן. פי' מן הגלעד כי משה הי' עומד בחלקו של ראובן וחצי הר הגלעד ועריו הי' לבני ראובן וחציו למנשה על כן יש לפרש מן הגלעד (עד דן) איננו (או היה) גלעד בלבנון שהוא בארץ ישראל דכתיב גלעד אתה לי ראש הלבנון והזכיר עד דן שהוא סוף תחום א"י דכתיב שוט נא בכל שבטי ישראל מדן ועד באר שבע והזכי' אפרים ומנשה שהוא בצפונו של ארץ ישראל וארץ יהודה בדרומה דכתיב יהודה יעמוד על גבולה מנגב ובית יוסף יעמדו על גבולם מצפון ויהודה נטל כל דרומה של ארץ ישראל מהירדן ועד הים ודן נטל בצפונית מערבית והזכי' נפתלי הסמוך ליהודה ממזרח ולא הזכיר אשר ויששכר כי היו בתוך אפרים ומנשה דכתיב ובאשר יפגעו מצפון וביששכר ממזרח ולא הזכיר שמעון כי לקח חלקו מבני יהודה ולא הזכיר בנימין שהיה גבולם בין בני יהודה ובין בני יוסף והזכיר עד הים האחרון בשביל זבולון שהוא לחוף ימים או שהיה זבולון בכלל הנגב והככר והזכיר בקעת יריחו בעבור שהיא בקעה עמוקה ולא היתה נראת מראש ההר והראה אותה לו במעשי הנס. והכלל שהראה לו כל נחלת ישראל דכתיב זאת הארץ אשר נשבעתי וכו' ורבותינו בספרי דרשו במקומות האלה הנזכרים בכתוב. והראה לו הארץ בעבור שהיא מלאה כל טוב ומאשר הי' גלוי לפניו יתברך רוב אהבה שאהב משה את ישראל ואת הארץ שמחו בראות הטובה בראות עיניו:

איש על דגלו באותות. פירש"י כל דגל היה לו מפה צבועה בגוון אבנו הקבועה לו בחשן. ור' אברהם כתב סימנין היו בכל דגל. וקדמונינו אמרו שהיה בדגל ראובן צורת אדם מדרש דודאים ובדגל יהודה אריה כי בו המשילו יעקב ובדגל אפרים שור מטעם בכור שור הדר לו ובדגל דן צורת נשר עד שידמו לכרובים שראה יחזקאל. והיה אהל מועד באמצע ומחנות הלוים סביביו בתוך המחנות כענין שהזכיר בספר יצירה והיכל קדוש מכוון באמצע. והנה הפיאות תחלתן מן המזרח כמהלך השמש ואחריו הדרום ואחריו המערב ואחריו הצפון. ושמו דגל יהודה במזרח כי הוא נוסע בראשון כמו שצוה הכתוב יהודה יעלה בתחלה וראובן בדרום לכבוד הבכורה והנה שני הדגלים הסמוכים היו ללאה עם בכור שפחתה הנולד על ברכיה ודגל אחד לבני רחל במערב ודגל בני השפחות בצפון אחרונים. ועוד ראיתי במדרש כשם שברא הקב"ה ד' רוחות העולם כך סבב לכסאו ד' רוחות ולמעלה מכולם כסא הכבוד וכנגדן סדר למטה למשה אמר הקב"ה למשה מזרח שממנו אור יוצא לעולם יהיה כנגדו יהודה שהוא בעל מלוכה ועליו שבט יששכר שהוא בעל תורה ועליו מטה זבולן שהוא בעל עשירות כד"א לחוף ימים ישכון וכתיב שפע ימים ינקו ראשונה יסעו כדכתיב ויעבור מלכם לפניהם. דרום טללי ברכה וגשמי ברכה יוצאין ממנו לעולם יהיה כנגדו שבט ראובן שהוא בעל תשובה ותשובה מדה טובה ורחמיו של הקב"ה באים בשביל תשובה ועליו גד שהוא בעל גדוד ראובן בתשובה וגד בגבורה ושמעון באמצע לכפר עליו ושנים יסעו שהתשובה שניה לתורה. מערב אוצרות שלג וברד וקור וחום וכנגדן אפרים ובנימין ומנשה ושכינה תמיד בגבול בנימין שנאמר לבנימין אמר וגו' ושלישים יסעו נאה לתורה גבורה שיתגבר אדם בתורה ויתגבר על יצרו. צפון משם החשך יוצא לעולם כנגדו שבט דן שהוא החשיך העולם בע"ז שעשה ירבעם ועליו שבט אשר מאיר על החשך שנ' וטובל בשמן רגלו ועליו שבט נפתלי שהוא מלא ברכה לאחרונה יסעו שכל העובד ע"ז הולך לאחור ולא לפנים: