פרשנות מצטטת על בראשית מט:כ

אחר כך אמר ויקרא יעקב אל בניו. לפי שלמעלה דבר יעקב עם יוסף ועם בניו ובירך אותם ולא כן עשה לשאר הבנים. לזה התחיל לקרוא לבניו בלשון רכה ותחנונים ובלשון חבה. וזהו ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם. האספו ובואו כולכם באגודה אחת בלי שנאה וקנאה. כי מה שאמרתי ליוסף ולבניו היו דברים זמניים פרטיים לו. אבל עכשיו האספו כולכם ואגידה לכם דברי סתר וחכמה. וזהו לשון ואגידה בכל מקום ענין המשכת חכמה. כתרגומו משכו נגידו וכן ויגד לכם את בריתו. ותגד לבני ישראל. ומה הם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים לכל אחד ואחד מכם. ולכן אמר האספו עם ואגידה. כי לשון אסיפה יאמר על חכמה כמו בעלי אסופות. וכן אספה לי ע' איש. ולכן נקרא קהלת לפי שהיה מקהיל ומאסף דברי חכמה. ואחר שמהיום הזה היה רוצה לומר להם הדברים שיהיו באחרית הימים. אין לך חכמה גדולה מזאת. והיאך תזכו לאלו הדברים. כשתהיו כולכם באגודה אחת ולא יהיה פירוד ביניכם אלא שתהיו באחדות אחד. כמו שעשיתי אני שקשרתי וייחדתי כל הדברים כולם בסוד הסולם ובסוד הייחוד. וזהו הקבצו ושמעו בני יעקב לשמוע דברי חכמה ומוסר. כי השמיעה עיקר הכל כאמרו שמעו ותחי נפשכם. ומכאן למדו לומר במ"ת נעשה ונשמע. ולכן אמר שם ויחן שם ישראל כאיש אחד בקבוץ אחד כמו שאמר כאן הקבצו ושמעו. ואם תשמעו לדברי כבנים השומעים מוסר אב. מיד תזכו לשמוע דברי השם שהוא ישראל אביכם. כאמרו כי אתה אבינו. וכל זה להורות לנו שדברי יעקב וברכותיו כולם היו מוסכמים מהשם. ולכן תמצא שרמזו ז"ל על פסוק וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב. שכל ברכות משה היה מעין ברכותיו של יעקב. לפי שאל אחד אמרן. וזהו אומרם אתה מוצא ביעקב שהסכים הקב"ה עמו כשאמר האספו ואגידה. שכן מצינו שמשה ברכן כן. הוי כי מי גוי גדול שהסכים הקב"ה עמהם. וכן אמרו שהסכים הקב"ה עם יהושע כשלמד הקב"ה ליהושע להכות יריחו לא קבל עליו לתקוע בשופרות כדי שלא יחללו בני ישראל שבת. והקב"ה הסכים עמו ותקע הוא תחלה. הה"ד וירע העם ויתקעו בשופרות. אימתי ויהי כשמוע את קול השופר. השופרות לא נאמר אלא השופר. זהו שופר של מעלה שהריע הוא עמהם. דכתיב ויריעו העם תרועה גדולה. מהו גדולה שהריע עמהם גדולו של עולם. הה"ד כי מי גדול וגו'. ולכן אמרו יעקב לא בירך לראובן אלא קנטרו. ועלה הדבר למשה ובא משה וקרבו הה"ד יחי ראובן. וכן קנטר יעקב לשמעון. ומשה לא ברכו אבל כללו בברכת יהודה דכתיב שמע ה' קול יהודה. וכן לוי לא נתן לו חלק בארץ אלא ברכו בקרבנות שנאמר ישימו קטורה באפך. ולכן היו נפוצים בכל ישראל לקבל המעשרות כמו שאמר יעקב אחלקם ביעקב. יעקב בירך ליהודה ידך בעורף אויביך ומשה בירכו ידיו רב לו. יעקב בירך לזבולון בסחורה ויששכר בתורה כד"א זבולון לחוף ימים ישכון ויששכר חמור גרם. ואף משה ברכו שנא' שמח זבולון ואמר כי שפע ימים יינקו. יעקב בירך לדן דן ידין עמו כאחד המיוחד בשבטים זה יהודה שקראו אף משה דן גור אריה יזנק וכו'. יעקב בירך לגד גד גדוד יגודנו כשיוצאין למלחמה נוצחין והיו הרוגיהן ניכרים מפרק הראש עד הזרוע. וכן ברכו משה וטרף זרוע אף קדקוד. יעקב בירך לאשר שיהא שמן רב בחלקו שנאמר מאשר שמנה לחמו. וכן ברכו משה וטובל בשמן רגלו. יעקב בירך לנפתלי אילה שלוחה שארצו מבורכת. וכן ברך משה ומלא ברכת ה'. יעקב בירך ליוסף ברכת שמים מעל. וכן ברכו משה שנאמר ממגד שמים מטל ומתהום רובצת תחת. יעקב בירך לבנימין שתהא השכינה שורה בגבולו שנאמר בנימין זאב יטרף. וכן ברכו משה שנאמר ידיד ה' ישכון לבטח. הוי אומר ותגזר אומר ויקם לך. כמו שגזר יעקב כך קיים הקב"ה ע"י משה ע"כ. ולפי שבישראל סוד הייחוד. אמר האספו ואגידה לכם. כי באסיפה וקיבוץ יזכה האדם לעולם הנפשות שהוא שכר באחרית. וזהו את אשר יקרא אתכם באחרית הימים. ולפי שזכה האדם בייחוד הנפשות עם ייחוד השם והתורה. אמר ושמעו אל ישראל אביכם. וז"ש במדרש בקש יעקב לגלות הקץ לבניו כד"א האספו ואגידה לכם ונסתלקה ממנו השכינה והתחיל לומר דברים אחרים. התחיל לומר שמא יש פיסול במטתי פסולת וכו'. או שמא אחר שאני נפטר מן העולם אתם משתחוים לאל אחר. אמרו לו שמע ישראל אבינו כשם שאין בלבך מחלוקת וכו'. באותה שעה השתחוה על מטתו וגו'. ואמר בשכמל"ו. אמר לו הקב"ה ליעקב מתאוה היית שיהיו בניך מיחדים שמי ומשכימין ומעריבין וקורין ק"ש על שמך הה"ד ה' אלהינו ה' אחד. א"ר לוי ומה ישראל אומרים עכשיו שמע ישראל אבינו שבמערה. אותו דבר שצויתנו נוהג בנו ה' אלהינו ה' אחד. ולפי שענה יעקב אחר בניו בשכמל"ו. לפיכך אנו אומרים אותו אחר שמע ישראל ע"כ. הרי לך מבואר עיקרים גדולים בענין הייחוד. וטעם הייחוד שכתבתי למעלה כמתנבא ואינו יודע למה ביעקב יותר מבשאר אבות. מצאתיהו בכאן והוא ענין נפלא מאד. וכן מה שכתבתי במלת האספו. ואח"כ אמר הקבצו ושמעו לפי שנסתלקה ממנו שכינה. ובמדרש אמרו למה האספו הקבצו. אלא להודיעם שהן גולין שני פעמים ויצטרכו אסיפה וקיבוץ מגלות בבל ומגלות אדום. ד"א אסיפה לנדחים וקיבוץ לנפוצים. הה"ד ואסף נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ. ד"א האספו מכל ארץ מצרים. והקבצו לפני מטתי ע"כ:

שלח לךָ אנשים. על תרין אנשים דאתמר בספרא דצניעותא שהכניעו אז ב' אחים שהגיד והמשיך חם אבי כנען בסוד (בראשית ט) ויג"ד לשני אחיו בחוץ ז"ש ויתורו את ארץ כנען ולהלן הוא אומר ויחפרו מלשון חרפה שראה אה ערות אביו והמשיך תרין אחין מבחוץ להגביר הקליפה מצד שמאל עד שבאו ב' אחים ויקח שם ויפת תרין שהם חד וכן עשה יהושע שלח תרין שהם חד (יהושע ב) שני אנשי' ותצפנו ואותם מרגלים מלבר נכנעו (שם) ולא קמה עוד רוח באים והן ב' כוחו' (קהל' ט) לכלב חי הוא טוב מן האריה המת ולקחו שם ויפת את השמלה ותקנו סוד אחוריים להיות פנים מאירים וכן אתמר בכלב וימלא אחרי שתיקן אחוריים ברות אחרת שהיה בו כשהלך על קבר אברהם בסוד ויבוא עד חברון שיצא אז ונכנס לכלל (בראשית ט) ברוך י"י אלקי שם כי מתחילה ארור כנען לא אמר יהיה כנען שא"כ לעולם לא יבא כנעני בבית י"י ובאמת (הושע יב) כנען שיש בידו מאזני מרמה לא בא אבל היא ארץ (ישעי' כג) אשר סוחריה שרים כנעניה נכבדי ארץ (יחזקאל לב) שמה ישבו שריה ולא כל שריה וכן יהודה שנשא בת הכנעני לתקנה (בראשית לח) ויהי ער בכור יהוד' ר"ע והוא סוד (במדבר כא) ואשד הנחלים אשר נטה לשבת ע"ר שיתוקן לע"ל בימי משיח ז"ש ונשען לגבול מואב כשיבא משיח מן אדום אז יהיה לו משען ומשענה ונתהפך רע לטוב וכן (ברכות) טבי עבדו של ר"ג אינו כשאר בני אדם כשר היה לכן אמר ועבדי כלב עקב זכות של (בראשית כד) עקב אשר שמע אברהם בקולי אותו רוח אחרת חדש בקרבו לתקןאז לכן אמר נח (שם ט) ברוך י"י אלקי שם ואז בבנין ב"המ בימי שלמה ויהי כנען עבד למו שבימי שלמה לא נשאר רק ילד חי לתיקון המציאות ולא נשאר רק להיות עבד למו (משלי יב) טוב נקלה ועבד לו והיא לקבל שכר וראיתם את הארץ מה היא י' דרגין חשיב לקבל ארבע עולמות השמנה היא אם רז"ה ר"גיון ז"הרין ה"גיון תמן (בראשי' מט) מאשר שמנ' לחמו אמא עילאה מקננא המן החזק הוא. הבמחנים. העם היושב עליה דייקא כי תמן הקליפות:

וטעם לדשנו. להסיר הדשן ממנו ומלת ידשנה סלה (תה' כ, ד) יעשה ממנה דשן, וטעם שתהיה נשרפת על גבי המזבח ומקובלת, והנה תדשן עצם (משלי טו ל) מבנין אחר שהוא הכבד הדגוש, והוא מגזרת מאשר שמנה לחמו (ברא' מט כ):