שָׁ֣מָּה קָֽבְר֞וּ אֶת־אַבְרָהָ֗ם וְאֵת֙ שָׂרָ֣ה אִשְׁתּ֔וֹ שָׁ֚מָּה קָבְר֣וּ אֶת־יִצְחָ֔ק וְאֵ֖ת רִבְקָ֣ה אִשְׁתּ֑וֹ וְשָׁ֥מָּה קָבַ֖רְתִּי אֶת־לֵאָֽה׃
אבן עזרא
ותהר. אין ספק כמו שהזכרנו כי אהרן גדול בשנים ממשה וככה קבלו אבותינו שפועה היתה מרים וכתיב "ותתצב אחותו מרחוק" (למטה פ' ד) והנה ידענו כי תחלת קץ ד' מאות שנה היו מיום שנולד יצחק, כי הוא לבדו יקרא זרע, והנה בן ששים שנה הוליד את יעקב (ברא' כה כו), ויעקב הוליד את ראובן בן שמונים וחמש, והיה ברדתו אל מצרים בן מאה ושלשים שנה (שם מז ט), חברנו עליהם ששים של יצחק עלו ק"צ והנה נשארו ר"י, נוציא מהם ע' שנה שחיה יוסף אחרי כן והנה נשארו ק"מ, ושנות לוי ברדתו אל מצרים מ"ג והנה חיה כ"ב שנה אחרי יוסף והנה נשארו קי"ח כי כתוב הוא, וימת יוסף בן מאה ועשר שנים (שם נ כו) ומתי מלך המלך החדש, וכמה שנים בנו ערי מסכנות, והנה קרוב מלדת משה נגזר על הזכרים, ובן זוטא אמר כל המספר דבר מעשה לא ישא פנים לנכבד להזכירו תחלה, וכתוב ותלד לעמרם את אהרן ואת משה ואת מרים אחותם (במד' כו נט) והנה היא קטנה, והנה זה המוכה בסנורים שכח שם חם ויפת, וכתיב "ויולד נח" (ברא' ה לב), ויפת הוא הגדול, ועוד "שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו (שם מט לא)", והיא נקברה במערה קודם אברהם ל"ח שנה, ודע כי הנו"ן תמצא חסירה, או מובלעת בדגשות בתחלת המפעל, כנו"ן "גש הלאה" (ברא' יט ט) "ויגש אליו" (שם מד יח), ובאמצע, כמו וגם אף עלה בישראל (תה' עח כא) או ויחר אף (שם קו מ), והנה הנו"ן מובלעת באמצע, על כן נדגש פ"א "ויחר אפו" (ברא' לט יט) ישוב אַפְךָ (ישעי' יב א), וככה נו"ן נתן, במלת תִּתִּי (ברא' כט יט) כי הוא כמו תנתי, כי תי"ו האחרון איננו שרש, רק הוא כמו שבתי (תה' קלט ב) לכתי (מ"א ב ה) לדתי, גם בסוף, תת פחדך (דבר' ב כה), טוב תתי אותה לך (ברא' כט יט), וככה בשמות, כי בת היתה ראויה להיות לשון נקבה כמו מן בֵן בָנָה, והיא תתערב עם "אשר בנה בית" (דבר' כה) והנה החליפו הה"א בתי"ו, כמו גבירה גברת, עטרה עטרת, פעם סמוך ופעם איננו סמוך, כמו עטרת תפארת (משלי ד ט), והנה חסרו הנו"ן להקל על הלשון ויאמרו בת, ומלת רחל בתו (ברא' כט ו), כמלת אמת חסדו ואמתו, והנה התי"ו לשון נקבה, והנה הנו"ן מובלעת, ולשון רבות אמונות ולא אמתות ולא אמיתיות כמו בנות, ולא בתות ולא בתים:
רש"י
שכפולה בזוגות - שנקברו כולן איש ואשתו דהיינו זוג זוג דכתיב (בראשית מ״ט:ל״א) שמה קברו את אברהם ואת שרה וגו':
צרור המור
כל אלה שבטי ישראל שנים עשר. רצה בזה שהשלים הש"י מאוויי צדיק שראה י"ב יחד לפי שהוא קיום העולם כנגד י"ב חותמות וי"ב מזלות. ועל כן היה בוכה וימאן להתנחם על יוסף לפי שנתפרדה החבילה ונהרס הבנין. ואע"פ שהיו לו י"א בנים לא היו בעיניו לכלום. אחר שלא נשלמה השורה. ולכן אמר כל אלה שבטי ישראל שנים עשר והם קיום העולם. כאומרו ויהיו כל אלה נאם ה' בזכות כל אלה. ולכן ויברך אותם איש אשר כברכתו. ולא כולם יחד. לפי שהם כנגד י"ב מזלות וי"ב חדשים. וכל א' צריך ברכה לעצמו. ואחר שהשלים השם תאותו. אמר אני נאסף אל עמי והולך להשתעשע ואיני מת. וזהו נאסף בלי עכוב. ולכן קברו אותי אל אבותי אל המערה הידועה אשר בשדה עפרון. במערה אשר בשדה המכפלה. לפי שהיא כפולה בזוגות ומששת ימי בראשית ראויה לנו ולא לאדם אחר. וזהו אשר קנה אברהם את השדה לאחוזת קבר. שזה רמז לג' אבות שהם אחוזה ואגודה אחת של ג' קלחין כאגודת אזוב. ופי' הדבר ואמר שמה קברו את אברהם ואת יצחק ושמה קברתי את לאה. ולכן קברו אותי אל אבותי ולא אדם אחר. וכן היה כי מעולם לא קבלה אדם אחר מערה זו. ושמא תאמרו שמא יערערו בני חת. לזה אמר מקנה השדה והמערה אשר בו מאת בני חת. ואולי אמר זה שנתן להם שטר המכירה וזהו מקנה השדה: