פרשנות מצטטת על בראשית מ:ד

ויהי מקץ שנתים ימים. פי' לסוף ב' שנים הי' זה המעש' שפרעה חלם ולא פי' מתי התחילו ב' שנים ונראה שהיה לסוף ב' שנים מיציא' שר המשקה מבית הסוהר שהי' גם יוסף ראוי לצאת אלא שנתאח' ב' שנים על שתלה בטחונו בבשר ודם ונמצא שהי' תפוש י"ב שנים שלא היה עבד בבית אדוניו אלא שנה דכתיב ויהי ברכת ה' בבית ובשדה דהיינו קיץ וחורף וט' שנים הי' תפוש קודם לשר המשקה והאופה והיו הם תפושים עמו שנה כדכתיב ויהיו ימים במשמר פי' שנה ואחריהם ב' שנים אלא שקשה הא דאיתא במדרש ולכך חטאו שר המשקים והאופה כדי שידברו בסרחונם וישכחו מלדב' ביוסף ואם לא חטאו עד ט' שני' אחריו א"כ הרב' דברו בט' שנים ואיפשר שחטאו מיד ונמשך הדבר מיום ליום שלא נתפשו עד אחר ט' שנים ויש שסומכין אותו על הפסוק כתיב הכא מקץ וכתיב התם מקץ עשר שנים מה התם עשר אף הכא עשר:

הַמַּשְׁקֶה וְהָאוֹפֶה... אֲשֶׁר אֲסוּרִים. חָלְמוּ כְּמוֹ מַשְׁקֶה וְאוֹפֶה, לֹא כְּמוֹ שָׂרִים מְצֻוִּים לְעַבְדֵיהֶם, וְזֶה בִּהְיוֹתָם אֲסוּרִים וְלִבָּם חָלָל בְּקִרְבָּם, בִּלְתִּי מְהַרְהֵר בִּשְׂרָרָה.

סְרִיסֵי פַרְעֹה אֲשֶׁר אִתּוֹ בְמִשְׁמַר בֵּית אֲדֹנָיו. בִּשְׁבִיל שֶׁהִפְקִיד אוֹתָם אֲדוֹנָיו בְּיָדוֹ, כְּאָמְרוֹ וַיִּפְקֹד שַׂר הַטַּבָּחִים אֶת יוֹסֵף אִתָּם, כִּי לוּלֵא זֶה לֹא הָיָה רָאוּי לְיוֹסֵף לַחֲקֹר עַל מַחְשְׁבוֹתֵיהֶם: