פרשנות מצטטת על בראשית מ:ט

בבואם מבית הכנסת כל אחד יערך שלחנו בדרך חירות בענין שנבאר. ולא ישבו על השלחן עד שתחשך היום כדי שיהיה ודאי לילה בעת אכלו מצה כדכתיב בערב תאכלו מצות. ואפי' עני שבישראל לא יפחתו לו מד' כוסות ואוכלי' ושותין בהסבה ונרמז בפ' דכתיב ויהי בשלח פרעה את העם כתיב בתרי' ויסב אלקי' את העם כי כשנגאלו אכלו דרך הסבה. ומצוה מן המובחר ביין אדום זכר לדם שהזו על המשקוף והמזוזות במצרים. ואם היו ידיו נקיות ישב אל השלחן ויקדש אמנם רוב בני אדם נוהגי' לבדוק נקביהם קודם לכן ובעלילה זו רוחצים ידיהם. שאם היו ידיו נקיות אין לו לרחוץ אות' בחנם ולברך על נטי' ידים. שהרי על נטילה זו לא יבא לאכול רק לשתות אחר קדוש. וקיימא לן הנוטל ידיו לפרות הרי זה מגסי הרוח. וטעם לארבעה כוסות אלו כנגד ד' לשונות גאולה הכתוב בפ' וארא. לכן אמו' לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם וכו' והצלתי אתכם מעבודתם. וגאלתי אתכם בזרוע נטויה. ולקחתי אתכם לי לעם. ד' כוסות כנגד והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי. וי"א כנגד ד' כוסות האמורי' בפרעה. וכוס פרעה בידו. ואשחט אותם על כוס פרעה. ונתת כוס פרעה בידו. ואתן את הכוס על יד פרעה. וי"א כנגד ד' מלכיות. וי"א כנגד כוסות פורענות שעתיד הקב"ה להשקו' אומות העולם. כי בה אמר ה' אלקים קח את כוס יין החמה הזאת והשקית אותו את כל הגוים וכו' כוס זהב בבל ביד ה' משברת כל הארץ וגו' כי כוס ביד ה' ויין חמר מלא מסך. ימטר על רשעים פחי' וכו' ורוח זלעפות מנת כוסם. כנגד ד' כוסות של נחמות. ה' מנת חלקי וכוסי תערו' לפני שלחן וכו' ראשי כוסי רויה. כוס ישועות אשא. פי' בשתי כוסות הכתוב מדבר אחד לימות המשיח וא' לעולם הבא. יש שואלים למה אין מברכין על שתיית ד' כוסות כמו שמברכי' על אכילת מרור. ויש לתרץ שאין מברכי' אלא על מצוה שעושי' בבת אחת בלא הפסק. אבל ד' כוסו' שעוש' מצוה אחת על כל אחד מהם בהפסק אין לברך עליהם. וכתב רב נטרונאי גאון ד' כוסו' של ליל פסח אי אפשר שלא לשתו' ואם לא שתה לא יבא ידי חובותו וחייב מלקו' מדרבנן. ומה שאמר אפי' עני שבישראל לא יאכל עד שיסב ר"ל אפי' עני שאין רגיל להיות מסב. ואין צריך לומ' לעשיר שרגיל להיות מסב על כלי מלת וכרפס ותכלת. וההסבה צריכ' להיות על צד שמאל. והסבת ימין אינה הסבה שמא יקדים קנה לושט. ואשה אינה צריכה הסבה מפני שאמת בעלה עליה. ואם היא אשה חשובה צריכה הסבה. ואין צריך לומר אלמנה וגרושה שאין רשות אחרים עליה. בן אצל אביו אפילו הוא רבו מובהק צריך הסבה. תלמיד אצל רבו אינו מסב אלא אם כן יתן לו רבו רשות. והטעם שאינו מסב לפני רבו ואם היה אביו רבו מסב לפניו. שהאב מוחל על כבודו לבנו והוא גס בו מה שאין כן בתלמיד לפני רבו. שמש לפני רבו צריך הסבה. וכתב אבי העזרי שבזמן הזה שאין רגילות בארצנו להסב יושב כדרכו ואין צריך להסב.

ומדרשו כל אחד חלם כו'. ויהיה פירושו לפי זה ויחלמו שניהם חלום אחד, ולא שיהיו שניהם חולמים בשוה חלומו וחלום חבירו, אלא שחלם חלומו – ופתרון חבירו, ששר האופים חלם כי תוך ג' ימים יהיה שר המשקים יוצא מבית האסורים, ושר המשקה חלם כי תוך ג' ימים יהיה שר האופה נתלה, ומפני דסוף סוף חלם כל אחד מה שעתיד לבא עליו ועל חבירו – נקרא "ויחלמו שניהם חלום". והשתא אתי שפיר הא דכתיב "ונחלמה איש חלומו בלילה", דמשמע דלא חלם לשר המשקה מן שלשה סלי חורי ולא חלם לשר האופים "והנה גפן לפני" (פסוק ט). והרא"ם הבין כי לגמרי חלם להם בשוה לשניהם, והוקשה לו מן "איש חלומו", ואין זה כן, דלא חלם לו רק הפתרון:

וְהִוא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ דּוֹמָה לְפוֹרַחַת, "וְהִיא כְפוֹרַחַת", נִדְמָה לִי בַּחֲלוֹמִי כְּאִלּוּ הִיא פּוֹרַחַת, וְאַחַר הַפֶּרַח "עָלְתָה נִצָּהּ", נַעֲשׂוּ סְמָדַר, וְאַחַר כָּךְ "הִבְשִׁילוּ", "וְהִיא כַּד אַפְרַחַת אַפֵּקַת לַבְלַבִּין", עַד כָּאן תַּרְגּוּם שֶׁל פּוֹרַחַת, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית מ':י'). וְאֵינוֹ נָכוֹן, שֶׁאִם הָיָה מְדַבֵּר כִּמְדַמֶּה מִפְּנֵי שֶׁהֵם דִּבְרֵי חֲלוֹם, הָיָה אוֹמֵר וְהִנֵּה כְגֶפֶן לְפָנַי וּבַגֶּפֶן כִּשְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִים, וְהַכָּ"ף הַזּוֹ אֵינָהּ בַּחֲלוֹם שַׂר הָאוֹפִים וְלֹא בַּחֲלוֹם פַּרְעֹה, וְלָמָּה יְדַמֶּה בָּזֶה יוֹתֵר מִכָּל הָאֲחֵרִים. אֲבָל יֹאמַר בְּכֻלָּם "וְהִנֵּה", וְהוּא הַדִּמְיוֹן, שֶׁטַּעְמוֹ "כְּאִלּוּ". אֲבָל פֵּרוּשׁ "וְהִיא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ", שֶׁרָאָה בַּחֲלוֹמוֹ הַגֶּפֶן כִּי מִיָּד שֶׁפּוֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ וְהִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים, וְזֶה לְהוֹרוֹת כִּי מְמַהֵר הָאֱלֹהִים לַעֲשׂוֹתוֹ, וּבָזֶה הִכִּיר יוֹסֵף כִּי שְׁלֹשֶׁת הַשָּׂרִגִים שְׁלֹשֶׁת יָמִים הֵם וְלֹא חֳדָשִׁים אוֹ שָׁנִים, וְחָשַׁב בְּדַעְתּוֹ כִּי בְּיוֹם אֶחָד יִשָּׂא רֹאשׁ שְׁנֵיהֶם, אוֹ בַּעֲבוּר כִּי בְּלַיְלָה אֶחָד חָלְמוּ. וְאֵין צָרִיךְ לְדִבְרֵי רַבִּי אַבְרָהָם שֶׁאָמַר שֶׁהָיָה יוֹסֵף יוֹדֵעַ יוֹם הֻלֶּדֶת אֶת פַּרְעֹה. וּכְזֹאת הַכָּ"ף בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים, "וַיְהִי כְּמֵשִׁיב יָדוֹ" (בראשית ל"ח:כ"ט), "כְּבֹא אַבְרָם" (בראשית י"ב:י"ד), "וּכְעֵת מוּתָהּ וַתְּדַבֵּרְנָה הַנִּצָּבוֹת" (שמואל א ד כ), וְכֵן רַבִּים. וְאוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית מ':י') שֶׁאָמַר "וְהִיא כַּד אַפְרַחַת אַפֵּקַת לַבְלַבִּין" תִּרְגֵּם עָלְתָה – שֶׁהֶעֶלְתָה לוּלְבֵי גְּפָנִים הוֹצִיאָהּ פֶּרַח וְהֶעֶלְתָה לוּלָבִין גְּדוֹלִים וְהֵנֵצוּ וְהִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים, כִּי לֹא יָבוֹא לְשׁוֹן עָלְתָה בַּנֵּץ כִּי אֵינֶנּוּ עוֹלֶה: