פרשנות מצטטת על בראשית מ:יט

שאו את ראש כל עדת בני ישראל. אין עלויין של ישראל אלא בקיום התורה, ועל כן אחז הכתוב לשון שאו שהוא לשון כולל שני ענינים דבר והפכו, האחד נשיאות ראש, והשני הסרת הראש. וכן אמרו במדרש שאו את ראש אמר הקב"ה לא חבבתי אומה יותר מכם לפיכך נתתי לכם תלוי ראש, כשם שיש לי תלוי ראש על כל באי עולם שנאמר (דברי הימים א כ״ט:י״א) לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש, לקיים מה שנאמר (תהילים קמ״ח:י״ד) וירם קרן לעמו, וכן הוא אומר (דברים כ״ח:א׳) ונתנך ה' אלהיך עליון על כל גויי הארץ. הסרת הראש, מלשון (בראשית מ׳:י״ט) ישא פרעה את ראשך מעליך, כמי שאמר לקוסטינר ארים רישיה דפלן, ולכן אמר שאו ולא אמר גדל או רומם, כלומר אם זכו הרי לשון עלוי אם לאו יסתלק עלוין.

כָּל יוֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל – מַגִּיד שֶׁאֵין יוֹצֵא לַצָּבָא פָּחוֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה. ״שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ - כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים לְקוּסְטִינָר: אֲרֵם רֵישֵׁיהּ דְּדֵין, לְשׁוֹן רַשִׁ״י. וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה הַטַּעַם בָּזֶה בַּעֲבוּר שֶׁאֵינוֹ חָזָק לַמִּלְחָמָה בְּפָחוֹת מֵעֶשְׂרִים, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ (אבות ה׳ כ״א): בֶּן עֶשְׂרִים לִרְדוֹף. אֲבָל יִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה פֵּרוּשׁ כָּל יוֹצֵא צָבָא – כָּל הַיּוֹצְאִים לְהִקָּהֵל בָּעֵדָה, כִּי הַנְּעָרִים לֹא יִקָּהֲלוּ בְּתוֹךְ הָעָם, כִּי כָל אֲסִיפַת עַם תִּקָּרֵא "צָבָא". וְכֵן ״לִצְבֹא צָבָא בַּעֲבוֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד״ (במדבר ח׳:כ״ד), ״יָשׁוּב מִצְּבָא הָעֲבוֹדָה״ (שם פסוק כה), ״בְּמַרְאוֹת הַצּוֹבְאוֹת אֲשֶׁר צָבְאוּ״ (שמות ל״ח ח׳), וְכֵן ״צְבָא הַשָּׁמַיִם״ (מלכים א׳ כ״ב י״ט), ״וְכָל צְבָאָם צִוֵּיתִי״ (ישעיהו מ״ה י״ב). וּלְכָךְ יְפָרֵשׁ בְּאַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה ״מִצְּבָא הַמִּלְחָמָה״ (במדבר ל״א:י״ד), ״וְהִתְיַחֲשָׂם בַּצָּבָא בַּמִּלְחָמָה״ (דה״י א׳ ז׳ מ׳). וְאָמַר כָּאן כָּל יוֹצֵא צָבָא כְּדֶרֶךְ ״כָּל יֹצְאֵי שַׁעַר עִירוֹ״ (בראשית ל״ד כ״ד). וְאָמַר ״לְצִבְאוֹתָם״ שֶׁהֵם צְבָאוֹת רַבּוֹת, כִּי כָל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט צָבָא גָּדוֹל. וְהַלָּשׁוֹן שֶׁכָּתַב רַשִׁ״י: כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים לְקוּסְטִינָר אֲרֵם רֵישֵׁיהּ דִּפְלָן - לֹא נִתְבָּרֵר לִי לָמָּה דָּרְשׁוּ אוֹתוֹ לִגְנַאי. אִם מִפְּנֵי שֶׁמֵּתוּ בַמִּדְבָּר, וּבְמַטֵּה לֵוִי אָמַר "פְּקֹד" (במדבר ג׳:ט״ו) לְפִי שֶׁלֹּא הָיוּ בִּכְלַל גְּזֵרָה, וַהֲלֹא בְּמִנְיָן שֵׁנִי שֶׁל בָּאֵי הָאָרֶץ נֶאֱמַר כֵּן ״שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ (במדבר כ״ו:ב׳)! אֲבָל בַּהַגָּדָה שֶׁל וַיִּקְרָא רַבָּה דּוֹרֵשׁ לְשֶׁבַח: אֵין ״שְׂאוּ״ אֶלָּא לְשׁוֹן גְּדֻלָּה, כְּמוֹ דִּכְתִיב ״יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת רֹאשֶׁךָ וַהֲשִׁיבְךָ עַל כַּנֶּךָ״ (בראשית מ׳ י״ג). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: נָתַתִּי לָכֶם תִּלּוּי רֹאשׁ וְדִמִּיתִי אֶתְכֶם לִי, כְּשֵׁם שֶׁיֵּשׁ לִי תִּלּוּי רֹאשׁ עַל כָּל בָּאֵי עוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א׳ כ״ט י״א) ״לְךָ ה׳ הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכָל לְרֹאשׁ״, אַף לָכֶם עָשִׂיתִי תִּלּוּי רֹאשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר ״שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, לְקַיֵּם מַה שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיָּרֶם קֶרֶן לְעַמּוֹ״ (תהלים קמ״ח י״ד), וְכֵן הוּא אוֹמֵר ״וּנְתָנְךָ ה׳ אֱלֹהֶיךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ״ (דברים כ״ח א׳). וְשׁוּב מָצָאתִי בְּמִדְבַּר סִינַי רַבָּה (במדבר רבה א׳:ט׳) שֶׁאָמְרוּ: אָמַר רַבִּי פִּנְחָס אָמַר רַבִּי אִידִי: מַאי דִּכְתִיב בְּרֹאשׁ הַסֵּפֶר ״שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ״? רוֹמְמוּ אֶת רֹאשׁ, גַּדְּלוּ אֶת רֹאשׁ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא ״שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ״, כְּאָדָם שֶׁאוֹמֵר לְקוּסְטִינָר: ״סַב רֵישֵׁיהּ דִּפְלָן״. כָּאן נָתַן רֶמֶז לְמֹשֶׁה "שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ" – שֶׁאִם יִזְכּוּ יַעֲלוּ לִגְדֻלָּה, כְּמָה דִּכְתִיב ״יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת רֹאשְׁךָ וַהֲשִׁיבְךָ עַל כַּנֶּךָ״, וְאִם לֹא יִזְכּוּ יָמוּתוּ כֻּלָּם, כְּמָה דִּכְתִיב ״יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ וְתָלָה אוֹתְךָ עַל עֵץ״ (בראשית מ׳ י״ט). וְהִנֵּה הַלָּשׁוֹן כְּפִי הַכַּוָּנָה יִתְפָּרֵשׁ בְּטוֹבָה לַטּוֹבִים, וְכֵיוָן שֶׁהוּא לְשׁוֹן גְּדֻלָּה וְנֶאֱמַר כֵּן בַּמִּנְיָן הָרִאשׁוֹן, אָמַר כֵּן בַּמִּנְיָן הַשֵּׁנִי:

האופן הראשון עפ"י המדרש רבה בזו הפרשה שהתחיל בפסוק (תהלים לו) צדקתך כהררי אל לדעתי יש לדרוש זה הפסוק ע"ד מ"ש (בשבת) פרק ר"ע (שמות יט) ויתיצבו בתחתית ההר שכפה עליהם ההר כגיגית אם תקבלו התורה מוטב ואםלאו שם תהא קבורתכם הענין צדקתך שאתה עושה עמנו כשיקבלו התורה יהיו ישראל כהררי אל גבוה על כל גבוהים לכן נטל הקב"ה הר להורות נתן בלבינו כשיהיו מוכנים לקבל התורה אח"כ יהיו כהררי אל (תהלים ל) י"י ברצונך העמדת להררי עוז. ואם לאו שלא יקבלו התורה שם תהא קבורתכם ר"ל שלא יהיו חיים כלל אף חיי שעה בזה העולם ז"ש (שם לו) משפטיך תהום רבה כשלא יקבלו התורה אזי יחזור העולם לתוהו ובוהו ונמצא שפי תהום בולעו. ז"ש בזו הפרשה במדבר סיני באוהל מועד אי במדבר סיני מאי באוהל מועד אלא לרמוז אעפ"י שניתנה התורה במדבר סיני לא נענשו עליה ישראל עד שבאו לאוהל מועד כמ"ש ברבה פ' ויקרא ע"פ מאוהל מועד לאמר משם נצטוו ישראל להוראה שאו את ראש כל עדת בני ישראל למה לא אמר פקוד בני ישראל כמ"ש גבי לווים אלא שאמר לשון שאו לרמוז על זה הענין דמשתמע אתרי אפי שאו לשון רוממות ונשיאות ראש אם יקבלו התורה אזי הם למעלה בנשיאות ראש ואם לאו אזי שם תהא קבורתם מלשון (בראשית מ) ישא פרעה את ראשך שלא יהיה להם חיי שעה כלל כהדין דאמר לקסונטר ארים רישיה דפלן ז"ש (ישעיה מג) מאשר יקרת בעיני נכבדת שאמר הקב"ה ליעקב כי כמו שבמתן תורה לקח הקב"ה דיוקנו של יעקב ונתן התורה כמ"ש (תהלים קמז) מגיד דבריו ליעקב שהדברות הם י' עק"ב תיבות נרמז בשמו של יעק"ב כן דיוקנו של משכן ג"כ יעק"ב י"ריעות ע"מודים ק"רשי ב"ריחים כמ"ש (במדבר כד) מה טובו אהליך יעק"ב וזה גרמה למשה ששכח הווים עד שיצאת בת קול (שמות לח) ואת האלף וגו' כי לא ידע שיעקוב מלא בה' מקומות בו' גם צורת ו' היא נרמזת בשמו של יעקב ז"ש במדבר סיני באוהל מועד כמו שבמדבר סיני יקר אתה בעיני שקבעתי זיו איקונים שלך בכסא כבודי כי יעקב כלול מכל פרצופים בעולם שהם ס' רבוא וכמ"ש (דברים לג) תורה צוה לנו משה שגם הוא כלול מס' רבוא פרצופים ז"ש (שם) מורשה קהלת יעקב לכן ס' רבוא מישראל קבלו ס' רבוא אותיות התורה וכן בזו הפרשה מונה חיילותיהם של ישראל שהם חיילות התורה ממש שהוא דיוקנא של יעקב כי יעקב הוא סוד תפארת ישראל שדרז"ל (בברכות פ' הרואה דף ס') ע"פ (ד"ה א כט) לך י"י הגדולה והגבורה והתפארת זה מתן התורה שהוא יעקב מדת תפארת ז"ש ולא עוד שלך נתתי מנין על ס' רבוא (שיר ו) ששים המה מלכות אבל א"הע אין להם מנין (שם) ועלמות אין מספר: