פרשנות מצטטת על דברי הימים א א:ז

וּבְנֵ֥י יָוָ֖ן אֱלִישָׁ֣ה וְתַרְשִׁ֑ישָׁה כִּתִּ֖ים וְרוֹדָנִֽים׃ (ס)

אבן עזרא

אמר אחד מחכמי הדור: הוצרך לומר "אויימה", בעבור שתהיה חרוזתו עשירה. השיבותי: אם זאת חרוזה עשירה, הנה יש בפיוטיו חרוזים עניים ואביונים מחזרים על הפתחים; שחיבר "הר" עם "נבחר". אם בעבור היות שניהם מאותיות הגרון, אם כן יחבר עמה אל"ף ועי"ן. ועם הבי"ת והוי"ו, שהוא גם מחבר "לוי" עם "נביא", יחבר עמם מ"ם ופ"ה, ויהיו כל החרוזים חמשה כמספר מוצאי האותיות. ואם סיבת חיבור ה"א עם חי"ת בעבור היות דמותם קרובות במכתב, אם כן יחבר רי"ש עם דל"ת. ואף כי מצאנו "דעואל" "רעואל", "דודנים" "רודנים". וכן יחבר "משפטים" עם "פתים", כי הם ממוצא אחד, ונמצא הטי"ת תמורת תי"ו במלת "נצטדק", "הצטיידנו", "ויצטירו". וכן חבר "ויום" עם "פדיון" ו"עליון", גם זה איננו נכון, אע"פ שנמצא מ"ם במקום נו"ן, כמו "חיין" ו"חטין", איך יחליף מ"ם "יום" שהוא שורש עם נו"ן "עליון" "פדיון", שהוא מן "עלה" ו"פדה", והוא איננו שורש? ועוד, מה ענין החרוז? רק שיהיה ערב לאוזן, ותרגיש כי סוף זה כסוף זה. ואולי היתה לו הרגשה ששית שירגיש בה כי המ"ם כמו הנו"ן, ואינימו ממוצא אחד. ועוד חיבר "עושר" עם "עשר תעשר"; גם זה איננו נכון, רק אם היה המתפלל אפרתי.
שאל רבBookmarkShareCopy

חזקוני

כתים ודדנים וכתוב אחר אומר ״‎ורודנים״‎ (דהי״‎א א,ז) ברי״‎ש, ללמדך בשעה שישראל נתונים בעליה הם אומר אתם בני דודנו, ובשעה שהם יורדים הם באים ורודים אותם.
שאל רבBookmarkShareCopy

תורה תמימה

מי המרים המאררים. תניא, יכול מראה מים ת"ל ארד קאר"ל יכול מראה מים צלולים ת"ל ארד, שהוא שחור, דכן הוא באור מלה זו בלשון ערבי, ומפרש מלה המאררים בחילוף אות ד' ברי"ש, מפני שאותיות אלו מתחלפות בכ"מ, כמו דדנים – רדנים (בראשית י' ודה"א א'), ריפת ודיפת (שם ושם), חמדן וחמרן (בראשית ל"ו, ודה"א א'), דעואל – רעואל, דאה וראה (פ' שמיני וראה), וידא וירא (תהלים י"ח, ש"ב כ"ב), ובכריתות ז' ב' דריש עה"פ את ה' הוא מגדף, כאדם האומר לחבירו גרפת הקערה, ופירש"י דדריש בחילוף ד' ברי"ש, וה"נ כן, והמפרשים הגיהו כאן דצ"ל ארר ברי"ש, ואין כל פירוש לזה, וכמש"כ מבואר. אי ארד יכול שחור כדיו, ת"ל מי, הא כיצד, מראה מים ומראה ארד, שיערו חכמים חצי לוג מים מן הכיור קבשבו ניכר צלולית המים ושחרורית העפר, וזה הוא הטעם למ"ד במשנה סוטה ט"ו ב' שהיה נותן לכלי חצי לוג מים, וכתבו המפרשים ששיעור זה הוי הלמ"מ בלא טעם וסברא, ותמיהני שלא העירו שבירושלמי כאן מפורש טעם שיעור זה עפ"י משמעות הכתוב, וא"צ לומר שהוא סתם הלמ"מ. [ירושל׳ סוטה פ"ב ה"ב].
שאל רבBookmarkShareCopy