פרשנות מצטטת על דברי הימים א טז:ד

לדוד להזכיר. ל' תפלה הוא, כמו ואנחנו בשם ה' אלהינו נזכיר (לעיל כ'), וכן בדברי הימים להזכיר ולהודות לה' ובמדרש תהלים ראיתי משל למלך שכעס על צאנו וסתר את הדיר והוציא את הצאן ואת הרועה אחר זמן החזיר את הצאן ובנה את הדיר ולא הזכיר את הרועה אמר הרועה הרי הצאן מוחזר והדיר בנוי ואני איני נזכר כך למעלה מן הענין נאמר כי אלהים יושיע ציון וגו' ואוהבי שמו ישכנו בה הרי הדיר בנוי והצאן כנוס והרועה (זה דוד) לא נזכר לכך נאמר לדוד להזכיר אלהים להצילני:

ואפילו כלנו חכמי' וכו' מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים כי ספור ענין זה אינו כספור ענין מלחמות הרומיים ושאר מלחמות המתהוות בעולם שהספורים ההם אסור להטות אוזן לשומעם לפי שהם דברי' בטלי'. אבל המלחמות שעשה ה' אלהינו במצרים מצוה לספר אותם. וזה למען ישים אותם בדעתו לחשוב על הענין ההוא. ובחשבו בו יאמר איך אפשר שכל כך היה פרעה חסר לב למרוד בו ית' ולסרב על דבריו ולהתעקש בסרבנותו כמה פעמים. וכן השי"ת איך מחל על כבודו לשלוח אליו לומר שלח עמי ויכול היה לומר למשה לך כנוס את כל היהודי' הנמצאי' במצרי' והוצא אותם משם. ואם בשביל להראות יכלתו והשגחתו כאשר אמרנו. הרבה דרכי' לפניו ית' להראותם. וכיוצא באלו הדברי' יאמר האדם בסוד ענין זה. ומתוך הויכוח ימצא תמיד דבר חדש לדרוש בו. ובכלל הדברי' יראה איך פרעה בחכמתו יתירה עשה את כל המעשי' שעשה כמו שנאמר בעה"י. וידע כי הוא ית' נאמן בבריתו וקיים במאמרו. וזה היה טעות פרעה כי אמר כבר נא' לאברהם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה. ואי אפשר לומר שהתחילו ממראת בין הבתרי' שכבר עברו עליה' שלשי' שנה וגם לא מלידת יצחק כי לא אמר גר יהיה זרעך ארבע מאות שנה. ובכללם יעבידו ויענו אותם. אלא אמר ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה. הנה שהשעבוד צריך שיהיה ארבע מאות שנה. ולכן לא האמין למשה והקשה ערפו לבלתי שלחם כי אמר יוסף אמר לאחיו וישלחני אלקי' לפניכם אלקי' שלח את ישראל ברשותי להעבידם ואתם באי' בשם ה' לומר לי שאשלח אותם. לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח. כי לא נשלמו הארבע מאות שנה של השעבוד.
ובאמת הדין עמו היה אלא שצעקת בני ישראל גרמה לעשות דבר נגד הדין וגם מהטעמי' שנזכיר בעה"י. ולכן מצוה עלינו לספר ביציאת מצרי'. ואף אם לא יתחדש אצלו דבר בסיפורו לא ימנע בשביל זה. לפי שכל זמן שמזכירין נפלאותיו ית' בעולם מתעורר כח עליון לחדש הטוב ההוא. וזה הוא דקדוק לשון כל המרבה לספר. ולא אמרו כל המוסיף או כל המספר ביציאת מצרי'. וכאילו יאמר אעפ"י שדבריו נראין דברי מותר אל ימנע בשביל זה. והן אמרו במדרש תילי' מזמור ע' זשה"כ ויזרעם בעמי' ובשכר שמזכירי' אותי בכל פעם אני מזכיר אותם ובכל זמן שאתם מזכירי' אותי מעי הומים עליכם שנא' הבן יקיר לי אפרים וכו' מעי המו עליו. ויתן לפני ארון ברית ה' להזכיר ולהודות. ומה היו מזכירין זכרון נפלאותיו אשר עשה עמהם בכל עת. ולא גאל את ישראל ועשה עמהם אלא בשביל שהיו מזכירי' נפלאותיו. אמר דוד אם אני מזכיר למנצח לדוד להזכיר אלקי' להצילני וע"ז תקנו להזכיר יציאת מצרי' בכל יום. אולי ירחם השי"ת עלינו ויגאלנו. ובפרט בעת הזה שהוא יתברך מתעורר מאליו מטעם בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל וכשנוסיף עליו זכרון הנפלאות כביכול מוסיפין כח בגבורה של מעלה. וכן אמרו בסה"ז פרשת בא אל פרעה דף מ"ב ז"ל. כל בר נש דאשתעי ביציאת מצרי' ובההוא ספור חדי בחדוא זמין איהו למחדי בשכינת' לעלמא דאתי דהוא חדו מכלא. דהאי איהו בר נש דחדי במריה. וקב"ה חדי בההוא ספור ביה שעתא כניש קב"ה לכל פמליא דיליה ואמר לון זילו שמעו ספורא דשבחא דילי דקא משתעי בני וכו' כדין אתיין ואודן ליה לקב"ה על כל אינון נסין וגבורן ואודן ליה על עמא קדישא דאית ליה בארעא וחדאן בחדווא דפורקנא דמריהון. כדין אתוסף חילא וגבורתא בראש משבחין גבורתיה. עכ"ל: