פרשנות מצטטת על דברי הימים א טז:כא

ואחר שמצאנו במשנה תורה, כי ימכר לך אחיך העברי (דבר' טו, יב) ידענו כי גם זה שהוא עבד עברי כמוהו ואין עבד כמוך ואעפ"י שהאמת הוא מה שהעתיקו חכמים שזה העבד הוא ישראלי, אזכיר דברי המכחישים, י"א שעברי מבני עבר וטעם אברם העברי כן, וי"א שנקרא כן בעבור שבא מעבר הנהר, ויש להם סמך, ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר (יהושע כד ג) וכל מי שהוא מבני אברהם יקרא עברי, א"כ הישמעאלים והעמונים והמואבים ואדומים עברים הם, ואם נסמוך אל עבר יהיו גם עברים שלשה עשר בני יקטן, ואחרים אמרו שטעם עבר המדבר בלשון עבר, גם אלה אמרו, כי גם הכנענים יקראו עברים, כי הם מדברים בלשון העברים, על שם עבר בן שם, על הזכיר בפסוק, אבי כל בני עבר (ברא' י כא) ועבר היה עובד השם, ואברהם היה עברי ביחוסו ודתו, ומואב ועמון אם הם בייחוש כן לא יקראו עברים, ג"כ ישמעאל כי הכתוב אמר כי ביצחק יקרא לך זרע (ברא' כא יב) לא בישמעאל, גם עשו לא יקרא עברי כ"א אדום ואבי אדום וכן אמר הנביא, ואהב את יעקב ואת עשו שנאתי (מלאכי א ב) והנה לא תמצא בכל המקרא מלת עברי כי אם על בני יעקב, ומעלת אברהם היתה גדולה ושמו נודע בכל מקום, כי בנה מזבחות לשם, והוא קורא בשם, ג"כ יצחק, ואמרו בני חת לאברהם נשיא אלהים אתה בתוכנו (ברא' כג ו) וליצחק נאמר, כי עצמת ממנו מאד (שם כו טז) גם הכתוב אמר עליהם, ויוכח עליהם מלכים (תה' קה יד, דה"א טז כא) ומקנה רב היה לאברהם גם ליצחק גם ליעקב, וזה הדבר נשמע מסביב, וזה פי' לאכל את העברים לחם (שם מג לב), וטעם מארץ העברים (שם מ טו) מהארץ שידורו שם העברים, או טעמו כאשר פירשתי לך שיחשבו שהארץ להם אחר שנתנה השם בפה, והעד והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם (שם מח כא) ע"כ אמר משה אלהי העברים נקרא עלינו (למעלה ה ג) הטעם אלהי אברהם יצחק ויעקב, או טעמו אלהי אלה העברים שהם ברשותך, והוא הנכון, וי"א כי עברי שישוב לדת העברים וזה לא יתכן שיקרא עברי מי שאינו מהיחש ואלה למה לא קראו, לבלתי עבד בם ביהודי אחיהו איש (ירמי' לד ט) ואין יהודי מי שאינו ממשפחת יהודה, ואל יטעון טוען באיש ימיני כי נקרא ע"ש המלכות ואין פי' מתיהדים שיתיחשו אל יהודה ואם זה העבד העברי איננו ישראלי למה יעבד שש שנים לבדם, והישראלי עד שנת היובל והפרשה הסמוכה לזאת, וכי ימכור איש את בתו לאמה, אם היא ישראלית ואלה השבושים ארעו לאלה בעבור האשה וילדיה (פ' ד) גם מלת ועבדו לעולם (פ' ו) ומה שמצאו כתוב בפרשה אם עבד יגח השור (פ' לב) והם אמרו, כי הוא העבר העברי הנזכר וחכמינו הוציאו לאור כל אלה:

וינגע ה' את פרעה. דעת רוב המפרשים שהביא עליו נגעים ממש. וכן באבימלך אירע להם עצירת נקבים, וזה טעם הכתוב (ד"ה א) לא הניח לאיש לעשקם ויוכח עליהם מלכים, והם פרעה ואבימלך שהוכיחם בנגעים. אבל דעת הגאון רבינו סעדיה ז"ל במלת וינגע יעד להביא, לא שהביא, שא"כ נמצא פרעה עשוק במשפטו, כי השרים הביאוה להיכלו והוא לא נגעה ולא חטא בה כלל, וכיון שלא חטא עונש למה. וכן דעתו באבימלך (בראשית כ׳:י״ח) כי עצור עצר ה', יעד להם עצירת נקבים לא שעשה להם כן. ומה שאמר וירפא, לא שקדם לו חולי אלא השמירה שלא יבא לידי חולי נקרא רפואה, כלשון (שמות ט״ו:כ״ו) כי אני ה' רופאך, ופסוק ויוכח יתבאר לדעתו ביעוד ודבור לא במעשה. ולא כן דעת רז"ל, אלא ששני המלכים היה לבבם להרע ולקו בנגעים ועצירת נקבים כפשט הכתובים.

[כד] ודעת רס"ג במלת "וינגע" יעד להביא לא שהביא, שא"כ נמצא פרעה עשוק במשפטו, כי השרים הביאוה להיכלו, והוא לא נגעה ולא חטא בה כלל, וכיון שלא חטא עונש למה, וכן דעתו באבימלך (למטה כ יח) "כי עצור עצר ד'", יעד להם עצירת נקבים, לא שעשה להם כן, ומה שאמר וירפא, לא שקדם לו חולי אלא השמירה שלא יבוא לידי חולי נקרא רפואה, כלשון "כי אני ד' רופאיך" (שמות טו כו) ופסוק "ויוכח עליהם מלכים" (דה"א טז כא) יתבאר לדעתו ביעוד ודיבור לא במעשה ועיין מ"מ לר"מ חפץ שיפרש ג"כ שלא נוגע פרעה באמת בגופו אלא ברוחו, כי נפשו עליו תאבל על מה שבקש לענות אשת איש ועוונותיו ילכדינו את הרשע ויכאיבו רוחו לאמר מה זאת עשיתי, וזה כוונת הנגעים עיי"ש: