פרשנות מצטטת על דברי הימים א טז:כב

למשחה. לְהִתְגַדֵּל בָּהֶם, שֶׁיֵּשׁ מְשִׁיחָה שֶׁהִיא לְשׁוֹן שְׂרָרָה, כְּמוֹ לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה (במדבר י"ח), אַל תִּגְּעוּ בִּמְשִׁיחָי (דהי"א טז):

ופרקת. מגזרת מפרק הרים (מ"א יט יא), ומהם "מפרקתו" (ש"א ד' יח), ויש בברכות אלו כמה שאלות קשות, אם הברכה היתה נבואה, איך לא ידע את מי יברך, והשיבו נבוני הדור כי השם אמר לו כשבא יעקב, ברך את זה, ואילו היה כן היה אומר יצחק לעשו השם צוני, ועוד למה בירך לעשו בעבור שבכה, ואחרים אמרו כי לא היה יצחק נביא, וברכתו לא נתקיימה, גם אלה טעו כי הנה הכתוב אמר "וירא אליו ד'" (בראשית כו ב וכד), גם אמר דוד "ובנביאי אל תרעו" (דה"א טז כב), ואחרים אמרו מה תועלת יש בדברים אחרי שהיתה מחשבתו על עשו, והנה הדבר היה בספק אצלו, כי כן אמר "הקול קול יעקב" (בראשית כז כב) ובירך מי שיהיה מהם, כי בניו הי' שניהם, וי"א איך אמר השם "ורב יעבוד צעיר" (בראשית כה כג), ג"כ אמר יצחק "ואת אחיך תעבוד" והגאון דחה זו השאלה בקנה רצוץ, בעבור שמצא "וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו" (בראשית לו ו) והנה שכח "וישתחו ארצה שבע פעמים" (בראשית לג ג), והנכון בעיני שברכת הנביא כעין תפלה היא, והשם שמע תפלתו, כי עיקר זאת הברכה על זרעם, וישנים שלא הקיצו משנת האולת יחשבו, כי אנחנו בגלות אדום, ולא כן הדבר רק אדום היה תחת יד יהודה, וכן כתוב "ויפשע אדום מתחת יד יהודה" (מ"ב ה כב) גם יואב הכרית כל זכר באדום (מ"א יא טז), ובעבור שהי' תחת יד יהודה שמחו ביום אידינו והי' אומרים לבבליים "ערו ערו עד היסוד בה" (תהלים קלז ז), ויותר היה קשה על ישראל החרפה שהיה אדום מחרף אותם מרעתם, וכן טעם שישי ושמחי בת אדום" (איכה ד כא), ג"כ "אל תשמח לבני יהודה" (עובדיה א, יב), גם בימי הורקנס הזקן שמם שומרי ירושלים, והכניסם בברית מילה, גם בימי אגריפס כאשר נלכדה ירושלים באו גדודי אדום לעזור ליהודה, ואומה שהגלתנו היא מזרע כתים וכן אמר המתרגם "וצים מיד כתים" (במדבר כד כד), והיא מלכות יון בעצמה כאשר פי' בס' דניאל והי' אנשים מתי מספר שהאמינו באמונה חדשה, וכאשר האמינו בימי קוסטנטין שחדש כל הדת ולא הי' בעולם שישמרו התורה החדשה חוץ מאדומיים, ג"כ יקראו היום אנשי מצרים ושבא וארץ עילם ישמעאלים, ואין בהם מי שהוא מזרע ישמאלים כי אם מתי מעט:

(דברי הימים א' טז, כב) "אַל תִּגְעוּ בִמְשִׁיחָי", אֵלוּ תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן. "וּלִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ", אֵלוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים. יש להקשות למה בתינוקות אמר אַל תִּגְעוּ, ובתלמידי חכמים אַל תָּרֵעוּ? ונראה לי בס"ד כי רעה דקאמר הכא דמפרש על בזיון לא שייכה בתנוקות, כי מי ישים לב לבזות תינוקות, והבזיון הוא רק בגדולים, אך אם יבזה הגדולים שהם תלמידי חכמים הנה רעה זו תגיע ממילא אצל התינוקות, שבראותם התלמידי חכמים מתבזים אז הם מתרשלים בלימוד התורה, באומרם כיון דבעלי תורה הם מתבזים מה לנו ללמוד תורה!
מעשה בתנוק אחד שהיה הולך כל יום לבית הספר מאליו, והנה יום אחד היה בא מבית הספר ובדרך מצא אחד חכם שקורין אותו רבי מהלך בדרך ואחריו הולכים שנים בורים ועושים ליצנות ושחוק עליו ועל שם רבי, וזה למחר לא היה רוצה לילך לבית הספר, ובא ראש דוכנא לקרוא אותו והוא מסרב, אמר לו אביו מהר נא בני ללכת לבית הספר ללמוד תורה שיהיו קורין אותך 'רבי' אמר לו למה תקללני? הלא אני שמעתי אתמול כמה שחוק עשו על שם רבי! וזה שאמר אַל תִּגְעוּ ובו' האי קרא מסיפיה לרישיה מדריש, 'וּלִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ' אֵלוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים לבזותם, וממילא אַל תִּגְעוּ בקלקול זה 'בִמְשִׁיחָי' אֵלוּ תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן. והא דקרי לתנוקות של בית רבן בשם 'מְשִׁיחָי' עיין רש"י ז"ל ונראה דוחק, אך נראה לי בס"ד על פי מה שכתב רבינו האר"י ז"ל בשער מאמרי רשב"י, שלימוד תשב"ר עולה למקום גבוה ועליון שאין הקליפות מגיעים שם, ופירש הטעם עיין שם. נמצא למוד תשב"ר ידמה לשמן שהוא צף למעלה מכל משקין, כן לימודם עולה וצף על כל מיני לימודים ולכן קרי להו 'מְשִׁיחָי'.