וְשַׁלּ֣וּם בֶּן־ק֠וֹרֵא בֶּן־אֶבְיָסָ֨ף בֶּן־קֹ֜רַח וְֽאֶחָ֧יו לְבֵית־אָבִ֣יו הַקָּרְחִ֗ים עַ֚ל מְלֶ֣אכֶת הָעֲבוֹדָ֔ה שֹׁמְרֵ֥י הַסִּפִּ֖ים לָאֹ֑הֶל וַאֲבֹֽתֵיהֶם֙ עַל־מַחֲנֵ֣ה יְהוָ֔ה שֹׁמְרֵ֖י הַמָּבֽוֹא׃
רש"י
לקרחים משלמיהו בן קורא מן בני אסף. ודוגמא למעלה ושלום בן קורא וגו' (לעיל א' ט'):
מלבי"ם
והשוערים. עמש"ש פסוק י"ט, ושם נמצאו עוד הוספות רבות שלא נזכר בכאן עד פסוק כ"ה שם, ושם התבארו הכל על מכונו, ואין סתירה בין הספרים, אין בם נפתל ועקש: