פרשנות מצטטת על דברי הימים א כט:טו

כִּֽי־גֵרִ֨ים אֲנַ֧חְנוּ לְפָנֶ֛יךָ וְתוֹשָׁבִ֖ים כְּכָל־אֲבֹתֵ֑ינוּ כַּצֵּ֧ל ׀ יָמֵ֛ינוּ עַל־הָאָ֖רֶץ וְאֵ֥ין מִקְוֶֽה׃

דרך חיים

כי לעומק דברי תורה אין אדם עומד עליהן, וקרוב האדם להכשל בדברי תורה, ולכך ימנע עצמו מן ההוראה. וזהו בודאי כבוד התורה, כאשר יאמר כי לא הגעתי להוראה, הן מצד קוצר המשיג, הן מצד עומק המושג. וכמו שאמר דוד (תהלים קיט, יט) "גר אנכי בארץ אל תסתר ממני מצותיך". ובמדרש (שוחר טוב שם), וכי דוד גר היה. אלא אמר דוד, כשם שהמתגייר אינו יודע כלום בתורה, כך עיניו של אדם פתוחות, ואינו יודע כלום. ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירים ותשבחות וכל המזמורים הללו, אמר "גר אנכי" ואיני יודע כלום, אנו על אחת כמה וכמה. וכן הוא אומר (דהי"א כט, טו) "כי גרים אנחנו תושבים ככל אבותינו כצל ימינו עלי ארץ", עד כאן. וביאור זה, כי האדם נחשב גר בתורה כי התורה היא מעולם הנצחי, ולפיכך בערך התורה הנצחית נחשב האדם, שהוא בעל הויה והפסד, גר אצלה, כמו הגר שנחשב גר כנגד אותם שיושבים אבותם* מעולם, והגר אינו רק לשעה אצלם. וכאשר האדם מתחבר לשעה אל התורה הנצחית, דבר זה נקרא גירות בודאי. הרי לך כמה האדם יחשוב עצמו שאינו יודע כלום בתורה. ואין ספק כי זה בשביל עומק המושג, ומשפטיה* העמוקים מני ים. ומכל שכן בדין, כמו שמצינו הרבה חכמים גדולים שאמרו (ירושלמי סנהדרין פ"א ה"א) לית חכים בדין. ולפיכך הממהר לפסוק ולהורות בודאי דבר זה אינו כבוד התורה.
שאל רבBookmarkShareCopy

דרך חיים

ועדיין לא הביא ראיה על שתתן לו התורה חיים שהם חיים ארוכים בעולם הבא, כי לא דיבר כאן רק "תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת תמגנך". ואף על גב שהעולם הבא בודאי ארוך, מכל מקום אין בכח התורה רק שעל ידה זוכה לעולם הבא, וצריך למצות ומעשים טובים שיזכה לאורך ימים. ולפיכך מביא הכתוב (משלי ג, טז) "אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד". ומה שאמר "אורך ימים", אי אפשר לפרש רק על עולם הבא, וכדאיתא בפרק שלוח הקן (חולין קמב.), שאם בעולם הזה, הרי הוא מת, ואין נחשב זה אריכות ימים. ואפילו היה חי מאה שנים, הרי נקרא (איוב יד, א) "קצר ימים". ודוד אמר (ר' דהי"א כט, טו) "כי ימינו כצל עלי ארץ", ואיך נקרא זה אריכות ימים. אלא קרא בעולם הבא מדבר, שהוא ארוך.
שאל רבBookmarkShareCopy

ראש דוד

ודר"ך זו אלך לפרש מאמרם ז"ל ב"ר פרשה צ"ו כי גרים אנחנו לפניך כצל ימינו עלי ארץ ואין מקוה (דה"א כ"ט ט"ו) אין מי שמקוה שלא ימות הכל יודעים ואומרים בפיהם שהם מתים אברהם אמר ואנכי הולך ערירי יצחק אמר ואברככה לפני ה' לפני מותי אף יעקב אמר ושכבתי עם אבותי אימתי בשעה שנטה למות עכ"ל. וצריך להבין דאחר שאמר ואין מקוה אין מקוה שלא ימות אמאי אצטריך לומר הכל יודעים ואומרים בפיהם ומה בא ללמדנו. אמנם כבר כתבנו דנמצאו כמה טעמים בענין המיתה. ועוד אמרו בב"ר פרשה ט' מפני מה נגזרה גזרה על הצדיקים שכל זמן שהצדיקים חיים נלחמים עם יצרן כיון שהם מתים הם נחים כדכתיב ושם ינוחו יגיעי כח. ולפום מאי דאמרן לעיל כי לו פורש דעת מתורגמניה דר"ל דאסיק דטעם המיתה כסברת הזהר חדש דהמיתה כתובה בתורה עד שלא נברא האדם ומוכרחת לפי שנלקח מהאדמה ואל עפר ישוב ואין בין העה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות ואף שיתוקן חטא אדה"ר המיתה מוכרחת אלא שהחיים ארוכים ואם כה יאמר אדם רבים ישתו אין בזה פותח פיו לשטן ואפשר דבעל המאמר הזה סבר שיטה זו וז"שכצל ימינו עלי ארץ וכי תימא אל יפתח אדם פיו, לז"א ואין מקוה הוא דבר מוכרח הכל יודעים ואומרים בפיהם שהם מתים אומרים דייקא דאין לחוש לפתוח פיו דהטעם עיקרי לשוב אל הארץ וזה רמז כצל ימינו עלי ארץ דמה שאנו על הארץ ומעפר יסודנו דין גרמ"א לשוב אל הארץ. וכי תימא דטעם המיתה לפי שהצדיקים נלחמים עם יצרן לז"א אברהם [אמר] ואנכי הולך ערירי, ופירשו המפרשים שהיה הולך בצדקו שלא היה לו יצר ואפ"ה הזכיר המיתה ש"מ דאין המיתה משום דנלחמים עם יצרן. וכי תימא דטעם המיתה שיזכו לתחיית המתים כמש"ל לז"א יצחק אמר וכו' ויצחק זכה לתחיית המתים בעקידה ואפ"ה אמר לפני מותי. אלא מוכרח שהטעם דבכל אופן נצרכת המיתה לשוב אל הארץ ואין בזה פותח פיו לשטן ואף יעקב שלקה במה שפתח פיו על רחל כמ"ש בב"ר פ' ע"ד הואי כשגגה, וכתבו התוס' במ"ק (דף י"ח.) דכשגגה שאמרו היינו אל יפתח וכיון דלקה בזה שמתה רחל עיקרה של בית והו"ל ליזהר יותר אפ"ה אמר ושכבתי. ומ"מ לפי שלקה בזה לא אמר אלא בשעה שנטה למות. וסוף סוף שמעינן דאין בזה אל יפתח אדם שהמיתה מוכרחת כסברת זהר חדש ואם יבא משיח יש מיתה וכמש"ל.
שאל רבBookmarkShareCopy